אז ראיתי את “the dark crystal” בנטפליקס. לקח לי כמעט פרק שלם להתרגל לעובדה שמדובר בבובות עם מגוון מוגבל של הבעות פנים. אבל גם אחרי שהתרגלתי עדיין, למרות שצפיתי בכל 10 הפרקים, לא הצלחתי להתחבר לכל המכלול שנוצר. אני לא אומר שלא נהניתי, אבל היה לי קשה לסספנד כמה מהבעיות שאפרט עליהן בהמשך. הפוסט מכיל ספוילרים, ראו הוזהרתם

קל לשכוח ש”דוקטור הו” היא במקור תוכנית לילדים אבל אז מגיע פרק כמו “הזמן של הדוקטור” ומזכיר לנו. זה לא שהיה פרק רע, והוא דווקא היווה פרידה ראויה ממאט סמית’, אבל דווקא מבחינת העלילה הוא היה מלא בכל כך הרבה בעיות וחוסר הגיון שצריך להיות ילד בשביל להתעלם מהם