משפחה בהפרעה – הבובלילים

הם באים כן הם באים, הבובלילים המופלאים,
בתוך הבית המלא שמחה, עם בנישתי וכל המשפחה
משפחת בובליל, משפחת בובליל.
 
עם אבא חביב, עילג וגדול, בובליל-אמא תמיד מטפלת בכל
בבית קטן גרים בלווה ואהבה.
עם הרבה ידידים והרבה חברים, בבית קסום ומוזר הם גרים
נפליג אל החתונה בשמחה כולנו יחד, כולנו יחד.
 
(פרפראזה על "המומינים")
 
– –
 
איי איי איי, כמה שהתגעגענו לבובלילה. רק יצאה מהבית כבר מיהרה לבגוד בחזני-חזני ולהתחתן אחרי חודש וחצי עם מישהו אחר. ומה אומר על זה אביה? שהם כמו מיש-מיש. מישהו מתפלא שעושים עליהם תוכנית?
 
התוכנית עצמה איטית וחביבה, המצלמות עוקבות אחרי בני משפחת בובליל לאורך ההכנות לחתונה. אנחנו מתוודעים לרצונות המטורפים של בובלילה (שופרות, כינורות, בלאגנים.. הם מתכננים חתונה או אירוויזיון?), לפילוסופיית החיים של בובליל (עינב מפונקת בחמיצות ומתיקות. לפעמים זה עולה לך עד לעפעפון, ולפעמים זה מתוק), וגם לצדדים הפחות מוכרים במשפחה – ורד בובליל ואלי בנישתי.
 
לתוכנית עצמה, למרות שהיא מבוססת על אנשים לא סטנדרטיים בלשון המעטה, יש פוטנציאל שעמום מאוד גבוה. על מנת למנוע מהצופים להרדם מול המסך בזמן שבובלילה בוחרת שמלה, מתווספת קריינות חביבה לכל קטע וקטע. הקריין, כמו הסדרה, אינו מסתפק בקריינות סטנדרטית אלא מגיב למתרחש על המרקע בציניות והומור. לצערי הקריינות היא הדבר היחיד בפרק הראשון שהיה חי.
 
אמנם היו התרחשויות כמו הפגישה עם הזמר ובתו, בחירת השמלה, ההתברברות של יוסי בכבישים. אבל התוכנית לא באמת זרמה. מתוכנית עם פוטנציאל שעמום שכזה הייתי מצפה להיות קצבית, תזזיתית ומלאת טמפרמנט. כנראה שהעורכים לא חושבים כך כי התחושה הכללית היתה שהכל זוחל, שיש עוד הרבה זמן לחתונה, שהקריין מוצא לו זמן לבדיחות רק כדי למלא את הזמן שבין קטע מת אחד למשנהו. הבובלילים עצמם, בינתיים, לא מוכיחים את עצמם כשווים סדרה שלמה. ב"האח הגדול" הם עניינו הרבה יותר.
 
שאלתי בהתחלה אם מישהו מתפלא שעושים עליהם תוכנית. התשובה היא כן – אני.

פוסטים קשורים

המיזם – דרושה עוד השקעה

המיזם - דרושה עוד השקעה

הרעיון מאחורי המיזם הוא דווקא נחמד. קחו יזמים והעמידו אותם בפני קהל "משקיעים" שלא באמת צריכים להוציא שקל מהכיס שלהם, אלא רק להחליט איזה מיזם שווה יותר ולתת לו 100,000 שקלים וירטואליים שאולי יהפכו לאמיתיים. הביצוע, לעומת זאת, קצת לוקה בחסר.

משחקי השף – דה-ווייס בגרסת הטעם

משחקי השף - דה-ווייס בגרסת הטעם

לא התפלאתי שרגע לפני שמשחקי השף עלתה לאוויר החליטו במאסטר שף להוסיף גם הם טעימה עיוורת. אבל לקשת אין יותר מדי ממה לחשוש. בשתי התוכניות הראשונות שלה משחקי השף נכשלת במקום הכי חשוב לתוכניות ריאליטי - לגרום לנו להזדהות עם המתמודדים ועם השופטים.

היפה והחנון 4 – בינתיים מאכזב

היפה והחנון 4 - בינתיים מאכזב

הפרק השני של תוכנית ריאליטי אמור להיות הפרק שבו אנחנו באמת מתחילים להכיר את הדמויות, את הדינמיקה ביניהם ולראות משימות מעניינות מצחיקות וכיפיות. רק חבל שהכל נשאר מעושה ולא אמין.

0 Comments

  1. שרון AAA 18 במאי 2009
    הגב

    קופרמן מפיק את התכנית הזאת <br>
    לך תדע מה המניעים שלו. הוא בטח רצה לרצות את יוסי בובליל כדי שלא ייצא נגדו בתקשורת אז הוא הפיק עליו סדרה שרק מעטים יראו אותה. את קופרמן לא מעניינים הבובלילים ולא תכניות בביפ. קופרמן רוצה לכבוש את ערוץ 2 ולהגיע ל40% צפייה בזבל שהוא מפיק שם <br>

  2. misghahao234 18 במאי 2009
    הגב

    hgfghhswfntygvfgh <br>

  3. igal777 18 במאי 2009
    הגב

    אחרי שבובליל הפסיד הייתי שבועיים <br>
    בדכאון. בחיי , זה היה הזוי לגמריי. <br>אבל ! מאז הוא כבר לא מעניין . <br>אכן הקסם התפוגג. <br>שיהיה לו בהצלחה . <br>

  4. nivi42 18 במאי 2009
    הגב

    מעניין לי את הבולבוליל <br>
    יותר נמוך מהמשפחה הזאת אי אפשר לרדת !!! <br><br>

  5. דבר המבתר 18 במאי 2009
    הגב

    כן, ו"האח הגדול" היא תוכנית למופת <br>
    <br>תוכניות מסוג זה הן מראה חברתית שמשקפת באופן בוטה, ברור ומדאיג את התהליכים המסוכנים שעוברת החברה. <br><br>אנו הופכים לחברה אדישה (שלא לומר אטומה), עילגת, אגואיסטית, רדודה, בהמית וגסה. הוכחות חותכות לכך ניתנו בדמות שליחת הודעות sms ללא הכרה עבור משפחת בובליל, שהפגינה התנהגות שנעקפה אבולוציונית על-ידי בעלי-החיים הפרימיטיביים ביותר. <br>

  6. דבר המבתר 18 במאי 2009
    הגב

    ביקור"ט, אתה נאיבי או סומא <br>
    <br>ובכנות, איני יודע איזו אפשרות מבין השתיים גרועה יותר. <br><br>אתה כותב שלא זו בלבד שאיננו הופכים לחברה אדישה, אלא מעורבת יותר?! על מה אתה מדבר? אתה קורא חדשות? קראת שלולא תושייתו של ג`וגר שרץ במקרה בזמן טביעתה של הקייאקיסטית פיינגולד, היא הייתה טובעת בעוד אחרים צופים בה? ועל התרחבות תופעת תאונות הפגע וברח, שמעת? ומה לגבי שדידת קשישים בבתיהם, תוך הכאתם באכזריות והתעללות קשה בהם למשך שעות – על זה שמעת?! <br><br>כן, אתה צודק, כל הנ"ל אינן מגמות שליליות או מסוכנות (בלשון המעטה), הן נורמטיביות ואף רצויות… <br><br>בשיתוף מידע אכן קיים פוטנציאל חיובי עצום. עם-זאת, אני בספק אם עדכונים דוגמת אלה המופיעים על "קירות פרופיל" בפייסבוק או בטוויטר, תורמים לחיוב – אלא אם "עדכונים" בנוסח: "רכשתי אתמול דגם של מוצר אלקטרוני כזה או אחר" נחשב לטעמך ל"עדכון" בעל ערך. <br>

  7. ביקורט 18 במאי 2009
    הגב

    הרעיון המקורי היה ליצור תוכנית כמו <br>
    משפחת אוסבורן. אבל הבובלילים לא מופרעים כמו המשפחה המטורפת ההיא. התוצאה כפי שאמרתי – מוצר משעמם בעיקרו עם כמה הבלחות מצד הקריינות. <br>

  8. ביקורט 18 במאי 2009
    הגב

    אני דווקא הייתי בעננים <br>
    מאוד לא רציתי שיזכה (למרות שאת הבת שלו חיבבתי אפילו פחות). הקסם התפוגג עוד כשהוא היה בתוך הבית. התוכנית הנוכחית היא ניסיון נואש לדלות את כל מה שנותר מהגופה המתקררת של 15 דק` התהילה שלו. <br>

  9. ביקורט 18 במאי 2009
    הגב

    תתפלא כמה נמוך אפשר להגיע… <br>

  10. ביקורט 18 במאי 2009
    הגב

    ואוו, הרבה קלישאות בהודעה אחת קצרה <br>
    תוכניות ריאליטי הן לחלוטין לא מראה שמשקפת משהו. הן מציגות אנשים ספציפיים במצבים לא סטנדרטים של בידוד (בין אם על אי בודד או בתוך וילה). <br><br>אם אנחנו הופכים לחברה אדישה (וכל שלל התיאורים שכתבת) אזי בובליל הוודאי היה זוכה. אבל לא כך היה. אנחנו לא הופכים לחברה אדישה אלא לחברה מעורבת חברתית וכלכלית בכל מה שמופיע בטלוויזיה ואני לא יודע אם זה יותר טוב או יותר רע. <br><br>בכל מקרה אני לא חושב שהתהליכים הם מסוכנים, הם פשוט תהליכים בדרך לעולם גלובלי יותר שבו לפרטיות יש ערך קטן יותר ולשיתוף מידע/חיים יש ערך עיקרי. ראה את אתרי המדיה החברתית כמו פייסבוק או טוויטר, מה הם אם לא ריאליטי אחד ענק? <br>

  11. ביקורט 18 במאי 2009
    הגב

    לא זה ולא זה <br>
    אתה קראת כנראה רק חל מהמשפט שלי כי התייחסת רק לחלק ממנו. אני אדגיש את החלק החשוב "לחברה מעורבת חברתית וכלכלית בכל מה שמופיע בטלוויזיה". כאשר אנשים יושבים ומסמסים עצמם לדעת לשפרה ובובליל זו לא אדישות, זו מעורבות רק במקום פחות רצוי. ואי לכך כתבתי באירוניה בולטת שאינני יודע אם זה טוב או רע יותר. <br><br>אבל אני כן חולק עליך בנוגע למדיה החברתית. בפייסבוק או טוויטר מופיעים עדכוני פרופיל התואמים בד"כ את גיל הכותב אותם. אנשים בגילי (ובתחום עיסוקי אני מניח)* בד"כ יפנו משם לפוסטים מעניינים שכתבו או למאמרים מעניינים שקראו וגם לסרטונים מצחיקים או תמונות שונות. המדיה החברתית הופכת לכלי אמיתי לשיתוף מידע עם חברים רבים. זו תקשורת המונים ברמה האישית ואני חושב שזה מעולה. <br>

  12. דבר המבתר 18 במאי 2009
    הגב

    אתה כל-כך טועה <br>
    <br>אם תקרא היטב את תגובותייך לדברים שכתבתי, תגלה שזו הפעם השניה שאתה מחזק את דבריי, ולראייה: "כאשר אנשים יושבים ומסמסים עצמם לדעת לשפרה ובובליל זו לא אדישות, זו מעורבות רק במקום פחות רצוי". <br>לכך בדיוק התכוונתי – אנחנו ממש לא הופכים לחברה מעורבת יותר, וודאי וודאי לא ברמה החברתית והכלכלית, ההיפך הוא הנכון – משתי הבחינות הללו, חברתית וכלכלית, מצבנו מעולם לא היה גרוע יותר, ונתתי לך מספר דוגמאות מוכחות ועדכניות בתגובתי הקודמת. <br><br>עם ישראל יודע להתאחד היטב – זה מתרחש בעיקר בסלון מול תוכניות "בידור" הפונות למכנה המשותף הנמוך ביותר האפשרי. <br><br>אתה יודע מה עושים תושבי פאריז כאשר מועלית הצעה לייקר את מחירי הנסיעה ב"מטרו"? הם מאלצים את יוזמי ההצעה לחשוב באופן שלא יפגע בהם. אתה יודע מה עושים אזרחי מדינת עולם שלישית כמו מצרים, כשמנסים להעלות את מחירי הקמח? פעולות המביאות לתוצאה דומה… וישנן כמובן אין-ספור דוגמאות נוספות במדינות אחרות. אתה יודע מה קורה כאן במצבים דומים, נכון? <br><br>לעומת-זאת, כאשר מדובר באייטמים בוערים יותר על סדר-היום, לדוגמא כאשר מתמודדי "כוכב נולד" ("נולד לרקוד", "מלחמת העולמות", "קרב סכינים", "הישרדות", "האח הגדול" "האח הגדול V.I.P", "רוקדים עם כוכבים", "המטבח", או כל ריאליטי-טראש תורנית אחרת) זקוקים להצבעות הצופים בבית, הם יקבלו אותן ובמאסות – אתה יודע להיכן מוביל סדר-עדיפות לקוי, נכון? אחר-כך מתלוננים אותם מסמסים כפייתיים, על תעריפיה המופקעים של חברת הסלולאר הגדולה בארץ… כמה מטומטמים אפשר להיות? <br><br>באשר ל"טוויטר" ול"פייסבוק" – בחייך, מה הסיפור הפאתטי מאחורי אותם אנשים המתהדרים בלא פחות מ-500 חברים? ושמעתי גם על 1.000 ויותר. <br>בעידן שבו קשה עד בלתי אפשרי לתחזק יותר מחמישה חברים אמיתיים, לך תתמודד עם "Pokes" מחצי מתושבי כדור-הארץ. <br>זו אינה התקדמות, זהו שיעמום ובמידה רבה סוג של אסקפיזם ואשליה ריקה מתוכן. <br><br>ג`ון נייסביט צדק כשאמר "ככל שהטכנולוגיה סביבנו מפותחת יותר, כך גובר הצורך במגע אנושי". <br>

  13. ביקורט 18 במאי 2009
    הגב

    ואני שוב מדגיש <br>
    אירוניה. <br>אני לא חולק עליך בנוגע למעורבות של רוב העם בנושאים החשובים באמת (אם כי אני מכיר לא מעט צעירים אקטיביסטים). אני נוטה להשתמש בציניות כאשר אני חושב שהנושא ברור מאליו. <br><br>אני לא מסכים איתך בנוגע לפייסבוק וטוויטר ואם כל מה שאתה מכיר מהמדיה החברתית הוא ב-Poke באמת שאין לך מילה בנושא. ה"חברים" בפייסבוק וטוויטר הם לא חברים, הם קהל. קהל שאליו אתה יכול להפיץ את דעותיך. קהל שבחר במודע להקשיב לך ולעקוב אחרי מה שאתה מפיץ. קהל מפולח היטב וקשוב הרבה יותר מאשר מקבלים בטלוויזיה או בעיתונים, אך קטן מהם בהרבה עקב כך. <br><br>אתה מנסה להמיר חברות במדיה החברתית בחברות מציאותית אך זה בלתי אפשרי. אלו דברים שונים לגמרי עם מטרה שונה בתכלית. <br>

  14. דבר המבתר 18 במאי 2009
    הגב

    ציניות וסרקאזם הינם מאפיינים בולטים <br>
    <br>שלי. בולטים עד כדי רתיעה לעיתים (תלוי במצב הרוח שלי). <br><br>גם אני לשמחתי, נתקל לעיתים בצעירים אקטיביסטים חדורים בתחושת שליחות. לאחרונה אף שוחחתי עם שניים מהם שאיישו את דוכן המשמרות לקידום המודעות לנושא שליט – נו, החייל השבוי הנודניק הזה, שכל העובדות בשטח מעידות על כך שהוא פאקינג מעניין או חשוב פחות מאל"מ במיל סוחר סמים... <br><br>אותו נודניק, סליחה שליט, מקבל בעוד רגע אזרחות מטעם הרשות הפלשתינית (צבירת פז"מ, אתה יודע), בעוד הוא שוקע לתהום הנשייה של הקולקטיב הישראלי. <br>נסה להתבטא בפומבי כנגד הצבא ונראה כמה רחוק תגיע – במיוחד אם אתה אמן המנסה לפתח או לחילופין, לתחזק קריירה. אירוניה איני מוצא כאן, היפוקריטיות בוטה לעומת-זאת, יש כאן בשפע - וזו הייתה רק דוגמא אחת מיני רבות לכאוס החברתי/מדיני/צבאי בו אנו מצויים. <br><br>לגבי "פייסבוק" ו"טוויטר" – מדובר בשתי פלטפורמות שונות בתכלית: <br>"פייסבוק" הינה רשת חברתית שכשמה כן היא – פלטפורמה המאפשרת יצירה של מעגל חברים וירטואליים לצד ממשיים, ולשמירה על קשר איתם. זאת לצד פיצרים שונים, מגוונים ולרוב אידיוטיים, כגון: חידונים אינטליגנטיים, "משלוחים" וירטואליים אינפנטיליים במקרה הטוב ועוד. <br><br>"טוויטר" לעומת-זאת, הינו הטרנד הנוכחי באבולוציית הטראפיק ושיתוף המידע המפולח והממוקד היטב: בעידן המהיר בו אנו חיים, מעקב וקריאת בלוג כשלך או שלי עלולים להתברר כבזבוז זמן משווע. אי לכך ובהתאם לזאת, ניתן לדווח במסגרת של עד 140 תווים, לכל מי שחשוב לדעת אם שכחת להאכיל את החתול שלך, חטפת חמרמורת איומה מסיבוב הפאבים האחרון עם החבר`ה, או שחברה של חבר טוב שלך הבינה שהיא בעצם לסבית. <br><br>כן, אין ספק, אלו מטרות נעלות. <br>

  15. ביקורט 18 במאי 2009
    הגב

    שתי פלטפורמות שונות בהחלט <br>
    אך מטרת החברויות בהן זהה יחסית. בשתיהן אתה משדר את עצמך (פוסטים, הגיגים, תמונות,וידאו וכו`) לקהל צופים ממוקד שבחר במודע לקבל ממך את המידע הזה. <br>אני מסכים איתך שרוב האפליקציות והחידונים בפייסבוק אדיוטיים לטעמי, אבל אני מניח שאצל אחרים זו עוד דרך לחשוף נדבך ממה שהם אוהבים לקהל שלהם. <br>טוויטר גם הוא משמש לחשיפת רסיסי מידע מחיינו לקהל שבחר לעקוב אחריהם, בין אם מדובר בציפורן ששברתי היום בבוקר ובין אם מדובר במאמר מאלף שקראתי בנושא אותו שליט שצץ בכל חור. <br><br>אנשים רבים ממעגל הנעקבים על ידי בטוויטר משתמשים בו כמקום דמוי הייד פארק בו הם יכולים לזרוק תקציר מידע + לינק למידע המלא הנמצא במקום אחר ברשת. מעין קורא RSS שדוחף תכנים במקום כזה שמושך אותם. <br>

  16. דבר המבתר 18 במאי 2009
    הגב

    ושכחת להוסיף, מיותרות <br>
    <br>בכל מקרה, מדובר בשתי פלטפורמות שיש בהן לטעמי משום אקסהיביציוניזם פר-אקסלנס, כש"טוויטר" היא הקיצונית והתמוהה מביניהן, שלא לומר אינפנטילית. <br><br>מעולם לא קראתי עדכונים ב"טוויטר", ואיך שהוא אני די בטוח שרוב הדיווחים שבו לא ממש, איך לומר זאת בעדינות, עולים באיכותם על אלה שניתן למצוא במדור הרכילות הנחות ביותר. <br><br>ולגבי שליט – מעניין לכמה איזכורים הוא זוכה ב"טוויטר" – יודע מה? עזוב, הוא הרי נופל בחשיבותו מציפורן שבורה… כנראה. <br>

  17. ביקורט 18 במאי 2009
    הגב

    לחלוטין לא מיותרות <br>
    ראשית, אם מעולם לא קראת עדכונים בטוויטר, מעולם לא ניסית אותו ואתה ניזון משמועות, דעתך באמת שלא נחשבת בעיני. בתור מי שהתנסה בו כבר כמה שנים וביתר חוזקה בחודשים האחרונים אני חושב שאני מכיר את הפלטפורמה הרבה יותר טוב ממך. <br>הטענה שלך לגבי רוב העדכונים בו היא מגוכחת מאחר ולמדורי הרכילות ולו אין ולו דבר משותף. אין מדובר שם על ידיעות חדשותיות, אלא על פיסות מידע, תמונות למיניהם וקישורים לתכנים רחבים יותר. חלק מהתכנים בו אכן מעניינים כשלג דאשתקד אך היופי שבפלטפורמה הוא שאתה בוחר אחרי מי אתה עוקב ועל כן אתה בעצם מחליט אילו תכנים אתה מעדיף לקבל. <br><br>אם אתה מתעניין בטכנולוגיה אתה יכול להיות בטוח שתוכל למצוא שם את הידיעות הטכנולוגיות החמות ביותר הרבה יותר מהר משעיתוני הטכנולוגיה (ואף אתרי הטכנולוגיה) יפרסמו אותן. כנ"ל לגבי כל נושא שהוא. <br>וכן, יש אנשים שמעדכנים על חייהם ולא על מידע חדשותי שהוא וזה בסדר, יש אנשים שמתעניינים גם בזה. <br><br>לגבי גלעד שליט, למה שלא תבדוק בעצמך – http://search.twitter.com/search?q=gilad+shalit <br>אני ספרתי 12 עדכונים רק ביממה האחרונה, ואפשר לחזור עוד מאות דפים אחורה… מסתבר שיש לא מעט טוויפלים שחושבים שכדאי לעדכן בנושא. <br><br>נ.ב. נמאס לי שגלעד שליט מהווה דוגמה לכל הרוע שבטכנולוגיה/טלוויזיה/תקשורת. למרות שהוא חטוף הוא לא הדבר היחיד שצריך להתעסק בו וגם אם בטוויטר לא היה אזכור אחד שלו, לא היה בזה בכדי לפגום באפליקציה או בחשיבות שלה. <br>

  18. דבר המבתר 18 במאי 2009
    הגב

    חייב להודות שלא <br>
    <br>מעולם לא קראתי עדכונים ב"טוויטר". עם-זאת, הנושא עולה מדי פעם באינטראקציות עם חברים. מעבר לכך, אני מקפיד לבקר באתרים מגוונים ולהתעדכן בנעשה בתחומים שונים. <br>אין לי וויכוח איתך לגבי מידת היכרותך את האתר – אתה מכיר אותו טוב ממני. לגבי רבגוניות התכנים – אני מסכים שישנם כאלה שראויים לקריאה, אם כי כפי שהסכמת איתי, הם מעטים. מובנת לי הפלטפורמה – כקורא, אני אמור לאתר את המעדכנים שמעניינים אותי ולעקוב אחריהם. <br><br>אני מכיר בצורך הזה של אנשים לחלוק באמצעות אתרים דוגמת "פייסבוק" ו"טוויטר" בחייהם ובחוויותיהם ולא ממש מצליח להתחבר לזה. הוכחת לי שישנם גם כאן, בדומה לכל דבר אחר, צדדים שליליים וחיוביים. עם-זאת, אני חושב שבשלב זה אוותר על העניין. <br><br>בנושא שליט אין כל צורך להרחיב – הוא פשוט ההוכחה לתהליכים שאנחנו עוברים כחברה והם, איך לומר זאת? מטרידים, בלשון המעטה. אני חושש שעוד רבות ידובר על הפיאסקו הזה, אולמרט "הרוויח" ביושר את תעודת-העניות הזאת. <br><br>הסיבה שנכנסתי לבלוג שלך, הייתה כדי לקרוא מה כתבת על אחת התופעות המזעזעות שהתרחשו כאן לאחרונה, הבובלילים – אב ובתו, אנשים עילגים, גסים, בוטים וקולניים, הזוכים להערצה בהיקפים בלתי מוסברים ולמעמד של אייקונים תרבותיים. <br><br>בכל-אופן, הדיאלוג הזה איתך היה מעניין. השכלתי, בלי ציניות ובלי סרקאזם. <br>

הגיבו