לגעת בבובליל ולשרוד

ברשומה שלו "על שמעון הרשקוביץ ויוסף בובליל" כותב SilentMike

אז מה אני בעצם רוצה לומר? אני רוצה לומר שבבסיסו של דבר כולנו נצר לאותה משפחת קופי אדם אפריקאים (באנגלית, African Apes, זה יוצא יותר טוב). חלקנו, בלי קשר לעדה, בוחרים להתאמץ יותר כדי להתעלות מעל למורשתנו החייתית וחלקנו לא. חלקנו בוחרים לבחור בדרך מוסרית ומכובדת יותר וחלקנו בדרך מוסרית ומכובדת פחות. שני הדברים לא בהכרח הולכים במקביל. אותו אדון ארז בן-טולילה (הידוע גם כ-"ארז טל") בחר -למרות שהוא בהחלט התעלה בעבר לגבהים מרשימים- להתפלש בעומק בוץ הריאליטי. קשה לי לבקר אותו יותר מדי משום שלכל אדם יש צורך להתפרנס. גם הרצון של טל בבולטות תקשורתית שתשמר את הקריירה שלו בחיים הוא לגמרי לגיטימי. אבל הייתי רוצה לציין שלצורך אותה פרנסה וכדי לשמר את אותה בולטות תקשורתית בחר האדון טל להקריב מכבודו העצמי, כמו שבחרה גם הזוכה של שבוע שעבר, הגברת שפרה איך-קוראים-לה (המוח שלי מסרב בעיקשות ראויה לציון לזכור את שם המשפחה של הגברת המיותרת הנ"ל), שביזתה את עצמה בשביל מליון שקלים (פיתוי לא פשוט אין ספק. אם היו מציעים את הכסף ללא הסיכון גם אני בתקופות מסוימות בחיי הייתי מתקשה אולי לסרב), וכמו שבחרו יתר המשתתפים שהשתתפו באורגיית הביזיון הציבורי הזה בשביל לזכות אולי באיזשהו הד של סלבריטאות.
 
אנחנו יצורים לא מושלמים, נצר למשפחת קופי אדם אפריקנים, 98% שימפנזות בגנים שלנו ועוד 2% שגם הם לא בטוח בדיוק כפי שהיינו רוצים. גם חיינו לא מושלמים. לעיתים אנו מצליחים, לעיתים אנו נכשלים, ולעיתים אנו נאלצים להתפשר. הטובים מבינינו בסופו של יום הם אלה שמצליחם להתעלות מעל מה שאנו נוטים להיות ולכיוון מה שאנו יכולים להיות יום אחד בעתיד; אלו ששואפים לעלות כלפי מעלה ועושים זאת, צעד אחד בכל פעם. לכל אחד מאיתנו יש את הבחירה למצוא את הדרך למעלה. חלק מאיתנו מנסים לבחור בה בכל יום מחדש, וחלקנו מתעייפים או מתייאשים או סתם יוסי בובליל.

אנחנו אכן יצורים לא מושלמים, אנחנו חולים במחלות, אנחנו מזדקנים ולפעמים אנחנו גם טועים. לכל זה אין ולו קשר קלוש לבחירה של ארז טל להנחות את האח הגדול ולבחירה שלי לצפות בתוכנית. הטענה של מייק כאילו עלינו "להתעלות" מעל מה שאנחנו נוטים להיות חורה לי. אינני חושב שיש אנשים שמתעלים יותר מאנשים אחרים. הם פשוט בוחרים בדרך אחרת ובתחומי עניין אחרים.

האם העובדה שאני נהנה לצפות בתוכנית כמו האח הגודל הופכת אותי לפחות ממי שנהנה לצפות בתוכניות סוגה עילית? האם אותו אחד שצופה בתוכניות סוגה עילית בטלוויזיה הוא פחות ממי שנהנה לצפות בהצגות תיאטרון? והאם הצופה בתיאטרון הוא פחות ממי שמקשיב לאופרה ואולי אף מופיע באחת?
לכל אחד יש את הדרך שלו ואת ההנאות שלו מהחיים, האחד יכול להקשיב 20 פעם לסימפוניה התשיעית של בטהובן ולהתמוגג בעוד האחר יהנה לשמוע את סיוון מ"תאקט" שרה את "אין גבולות".

ארז טל לא הקריב מכבודו העצמי על מנת להנחות את "האח הגדול". הוא מודע לחלוטין שהוא עוסק במגוון תחומים הקשורים לבידור בארץ ושריאליטי הוא אחד מהם והוא לא יותר ולא פחות טוב מהאחרים. שפרה קורנפלד (מייק, אתה מוזמן לשנן) לא ביזתה את עצמה בעצם השתתפותה בתוכנית, היא היתה בחרה לחוות חוויה מעניינת של חיים תחת מצלמות ואולי תוך כדי כך גם לזכות בכסף והכרה. מה רע?. 
ההנחה שנמצאת מאחורי כל הטקסט של מייק היא שריאליטי זו תרבות נמוכה ולא איכותית ואני חולק על זה. ריאליטי זו תרבות אחרת, סגנון אחר של טלוויזיה אבל לחלוטין אינו בזוי או נמוך.

בשבוע הבא תתחיל התוכנית "מלחמת העולמות" המפגישה בין הריקוד הקלאסי בניצוחו של דוד דביר לריקוד ה"היפ-הופ" בניצוחה של אונה הולברוק. כבר בקדימונים אנחנו יכולים לראות את יחסו של דביר לריקוד ההיפ הופ כ-"סתם אוסף של טריקים" או "כל אחד יכול לעשות היפ-הופ". אני טוען שהיפ-הופ הוא ריקוד לא פחות מהריקוד הקלאסי. אני טועה?
אני טוען שתוכניות ריאליטי הן תרבות לא פחות מתוכניות סוגה עילית או ספר טוב, אני טועה?

פוסטים קשורים

המיזם – דרושה עוד השקעה

המיזם - דרושה עוד השקעה

הרעיון מאחורי המיזם הוא דווקא נחמד. קחו יזמים והעמידו אותם בפני קהל "משקיעים" שלא באמת צריכים להוציא שקל מהכיס שלהם, אלא רק להחליט איזה מיזם שווה יותר ולתת לו 100,000 שקלים וירטואליים שאולי יהפכו לאמיתיים. הביצוע, לעומת זאת, קצת לוקה בחסר.

משחקי השף – דה-ווייס בגרסת הטעם

משחקי השף - דה-ווייס בגרסת הטעם

לא התפלאתי שרגע לפני שמשחקי השף עלתה לאוויר החליטו במאסטר שף להוסיף גם הם טעימה עיוורת. אבל לקשת אין יותר מדי ממה לחשוש. בשתי התוכניות הראשונות שלה משחקי השף נכשלת במקום הכי חשוב לתוכניות ריאליטי - לגרום לנו להזדהות עם המתמודדים ועם השופטים.

היפה והחנון 4 – בינתיים מאכזב

היפה והחנון 4 - בינתיים מאכזב

הפרק השני של תוכנית ריאליטי אמור להיות הפרק שבו אנחנו באמת מתחילים להכיר את הדמויות, את הדינמיקה ביניהם ולראות משימות מעניינות מצחיקות וכיפיות. רק חבל שהכל נשאר מעושה ולא אמין.

הגיבו