הכל הולך אבל לא רץ
תוכניות אילתורים הם ז’אנר קשה לפיצוח. מעמידים אנשים, מצחיקים ככל שיהיו, במצב שאינם מוכנים לו ומצפים מהם לספק בידור איכותי. לא משנה עד כמה אותם אנשים חדים, משעשעים או יודעים לאלתר, זה אף פעם לא יהיה מהודק מספיק. אני לא נוטה לשפוט תוכניות אילתורים בחומרה בדיוק מסיבה זו. תוכנית אחת יכולה להיות מפילה מצחוק ותוכנית אח”כ יכול להיות נפילה מבושה, הכל בתלות בסיטואציות בהם מעמידים את השחקנים וברמת הצלילות ומהירות המחשבה איתה הם קמו באותו בוקר.
“הכל הולך” מצליחה ונופלת באותה נקודה – היא לא סומכת על השחקנים שלה שיסחבו על גבם את התוכנית. נכון, ברשת הביאו קליברים ידועים ומוצלחים שאמורים למשוך קהל ולהיות נקודת עוגן שתסחוב אותה לכיוון הרייטינג הגבוה, אבל במקום לתת להם לאלתר מציבים אותם בסיטואציות בלתי אפשריות. התוצאה היא שהתוכנית מצליחה – אנחנו צוחקים. אבל אנחנו לא צוחקים מהאילתורים של צוות הטאלנטים או נהנים מיכולת המשחק המהוללת שלהם, אלא מהעובדה שטל פרידמן מחליק ונתקע בקיר כי הרצפה עקומה.
הבמה העקומה – האלמנט המרכזי של התוכנית, זה שראינו בכל הפרומואים, זה שדביר בנדק טרח לתת לנו הסברים מדעיים לגביו, מסמלת את כל התוכנית כולה. מביאים טאלנטים, שמים אותם בתוך סיטואציה ואומרים להם לאלתר בתוכה, אבל כל המאמצים שלהם להביא את עצמם והכשרון שלהם נחסמים ע”י מופע סלפסטיק שבו הם מחליקים, נשפכים עליהם דברים והם נאלצים לקבל הוראות בימוי שמבטלות כמעט כל אלמנט של אילתור. אז נכון, זה מצחיק לראות אנשים נופלים ואולי קצת יותר כשאנחנו “מכירים אותם” מהטלוויזיה, אבל כמה זמן ה”שטיק” הזה יחזיק מעמד? תוך כמה תוכניות נרגיש שמיצינו?
בסופו של דבר “הכל הולך” היא לא תוכנית אילתורים. לא צריך שחקנים איכותיים כמו קרן מור או יוסי מרשק בשביל לנחש תמונה של ג’וק בפנטומימה. לא צריך את טל פרידמן או שחר חסון בשביל להרכיב אותיות עם הגוף – זה יהיה מצחיק עם כל אחד. “הכל הולך” היא תוכנית של סלבס שמשחקים משחקי חברה מול המצלמה וגם במשחקים המעטים שאמורים לשלב אלתור עומד לו דביר בנדק מהצד ומחלק למשתתפים הוראות מדוייקות מה לעשות – “תלך על הקורה”, “תפתח את הארון וקח מטלית”.
מהתוכנית הראשונה צחקתי ואפילו נהניתי קצת. אם התוכנית השניה תהיה דומה לראשונה, אני אצחק פחות. בשלישית אולי עוד אצפה וכנראה שמהרביעית והלאה אני אוותר. וחבל, כי אם היו מיישרים קצת את הבמה ונותנים לחבר’ה שם קצת מרחב נשימה אני בטוח שהם היו יכולים לעשות דברים איכותיים יותר. במצב הנוכחי יכלו פשוט להציב את טל פרידמן מול המצלמה ולזרוק לו עוגה על הפרצוף – זה היה נותן כמעט את אותו אפקט והיה עולה הרבה פחות.
