פולישוק – עדיין בועטת
בקשת החליטו לשחרר את הפרק הראשון של העונה השלישית של פולישוק ברשת לפני שהוא משודר בטלוויזיה. בעונות הקודמות כתבתי על פולישוק שהיא סאטירה במיטבה ואני שמח לציין שהפרק הראשון של העונה החדשה ממשיך את המסורת הזאת בגאווה.
זהירות, ספויילרים בפסקאות הבאות.
אבל רגע לפני שאני מהלל את הפרק, טרוניה קטנה על הפרומואים. העונה הקודמת הסתיימה כשפולישוק יושב לצד גופת אביו בבית החולים רגע לאחר המדגם והטלפון שלו לא מפסיק לצלצל. אנחנו לא יודעים מה היו התוצאות, ואין לנו מושג לאן פולישוק ימשיך מאותה נקודה. זאת אומרת, לא היה לנו מושג עד שהגיעו הפרומואים וסיפרו לכולנו שהוא מקבל 3 תיקים כשר התח”ת (תיירות, חוץ ותרבות). לא הייתי מתעצבן מזה כל כך אם זה היה ספויילר לפתיחת העונה, משהו שקורה בפרק הראשון ומהווה את נקודת הפתיחה של העונה, אבל בסיומו של הפרק הראשון פולישוק עדיין לא מתקרב לשלב הזה שטרחו להדגיש בספויילרים. זאת ועוד, ע”פ הסצינות שהוצגו מהפרק הבא נראה שגם הפרק הבא הוא בקושי מגרד את השלב הזה. זה אומר שאנחנו יודעים מראש פרט מרכזי בעלילה וכל ההתפתלויות של פולישוק לאורך הפרק בין ההצעות שהוא מקבל או לא מקבל לא רלוונטיות לנו כי אנחנו יודעים מה הוא כן יקבל בסוף. כהרגלם של מחלקות הפרומואים בארץ – הן לא חושבות צעד אחד קדימה, וחבל.
למרות הספויילר העתידי הענק, אפשר עדיין להנות מהדרך ומהמשחק הגאוני של צוות השחקנים ובמיוחד גיא לואל. התסריט של הפרק היה הפעם קצת מוקצן מדי ופחות אמין מבד”כ, אני בוחר להאמין ששריון מקומות לשרים בממשלה נעשה על בסיס יותר רציני מסחיטה (בין אם על בסיס רומנטי או על בסיס תמונות מרשיעות). עם זאת הסאטירה המושחזת שהיתה בעונות הקודמות עדיין בועטת גם בעונה הזאת. רגעים נפלאים כמו קוזו אביטל שצועק על פולישוק “אתה לא אזרח, אתה פוליטיקאי. אתה והאזרח יש לכם מטרות שונות לגמרי” הם הרגעים שבגללם שווה לראות את הסדרה הזאת.
לסיכום: אם אתם מחפשים סאטירה אמיתית ואיכותית על המצב בארץ לא תמצאו אותה במועדון לילה, תמצאו אותה אצל רובי פולישוק.
