הפרק השני של תוכנית ריאליטי אמור להיות הפרק שבו אנחנו באמת מתחילים להכיר את הדמויות, את הדינמיקה ביניהם ולראות משימות מעניינות מצחיקות וכיפיות. רק חבל שהכל נשאר מעושה ולא אמין
קל לשכוח ש”דוקטור הו” היא במקור תוכנית לילדים אבל אז מגיע פרק כמו “הזמן של הדוקטור” ומזכיר לנו. זה לא שהיה פרק רע, והוא דווקא היווה פרידה ראויה ממאט סמית’, אבל דווקא מבחינת העלילה הוא היה מלא בכל כך הרבה בעיות וחוסר הגיון שצריך להיות ילד בשביל להתעלם מהם
המופע של רד ודביר הוא לא הלייט נייט הטוב ביותר שראיתי אבל הוא טוב. הראיונות שם קצרים מדי ויותר מדי מוכווני קידום עצמי של המרואיינים. אבל מה שבאמת גורם לי לשוב ולראות את התוכנית פעם אחר פעם הם המערכונים בהתחלה והשירים בסוף