היפה והחנון 2 – אירוע סלברישתי
ערוץ 10 הזמינו מספר בלוגרים לאירוע שהתפרס על פני יומיים לקראת פתיחת העונה של היפה והחנון (יום שלישי הקרוב למי שלא יודע). האירוע היה מהנה וכלל המון הפעלות אבל נתחיל דווקא באמצע שהוא החלק החשוב ביותר.
הפרק הראשון
בהתאם לרוח התוכנית מהעונה שעברה, גם הפרק הראשון של העונה החדשה מפיל מצחוק ואפילו יותר. החנונים הם בהחלט יותר חנונים, והיפות חסרות המון ידע כללי ובסיסי.
כבר בפרק הראשון הסתמנו שני חנונים ככוכבים של העונה. הראשון הוא זה שנראה כמו איש מערות עם קרחת וזקן אדיר, אותו אחד שמככב בפרומואים השונים וברוב שלטי החוצות. אבל יותר ממנו מצא חן בעיני ובעיני שאר הבלוגרים דווקא חנון צעיר וחמוד שהיה רוצה לחיות לפני מאה שנה ומדבר ומתנהג בהתאם. אני לא אגלה עדיין במי מהחנונים מדובר אבל שווה לראות את הפרק ולו רק בשבילו. גם החנונים האחרים הביאו אותה ביציאות חביבות כמו שהאחד שסירב לשלם על הדייט (עם סיבה מאוד חביבה ואדיוטית), האחד שמתבלבל כשהוא רואה בחורות, האחד שחופר בדיבורים עד ליבת כדור הארץ ועוד. ולסיכום קטע החנוני, גם ההפקה לא טמנה את ידע בצלחת והלבישה אותם ביציאות אופנה מוזרות החל משכפכפים מהמאה שעברה וכלה בסנדלים עם גרביים.
גם בגזרת היפות היה ליהוק לא רע בכלל. לא בחרו רק ברביות, אלא סוגים שונים של בחורות שהיופי שלהם שונה בין האחת לשניה (יש שתיים מהם שאני הייתי מגדיר “כמעט ולא יפות” אבל אחרים דווקא אהבו אותן). מה שמאוד היה משותף לכולם זה החוסר שיש להן בידע כללי. גם העונה הזאת הביאו את דן כנר בשביל לעשות מהן צחוק והוא לא אכזב ונתן עשרות הבעות תמהון ואכזבה מתוזמנות היטב. בין היפות הכוכבת שהכי בלטה היתה דווקא הכלבה של אחת המתמודדות שבאופן קבוע נגסה לה בידיים, בפנים וברגליים ואפילו הצליחה להפחיד את אחד החנונים (ובמילים שלו: אחת שלפה עלי כלב). יפה נוספת החליטה שהחנון שלה צריך ללבוש חלוק ורוד, השלישית הוציאה מן התיק מגוון לקים שהיה אפשר לצבוע איתם בית שלם ואתם לא תנחשו מה החנון שלה עשה איתם.
לסיכום: פתיחת העונה נראית מבטיחה ואני מאמין שאנחנו הולכים להנות ממנה. אני יודע שאני הולך לצפות.
נחזור לאירוע – הנסיעה והניחושים
הגענו למשרדי ערוץ 10 כשאין לנו מושג לאן אנחנו עומדים לנסוע. חלקנו (אהמ.. אני) הבאנו ים של תיקים עם מספיק ציוד לכל מקרה אפשרי ואחרים הסתפקו בתיק קטן או שניים. מצד שני אני טרחתי והבאתי לפ-טופ, מצלמה רגילה, מצלמת וידאו (שבקושי השתמשתי בה) וסלולארי – מערכת עדכונים שלמה! אחרים פשוט הביאו אייפון.
נכנסו לאוטובוס לא לפני שביימו את ההליכה שלנו עם התיקים כמה וכמה פעמים, מצאנו שם טרופית חביבה כשהקש כבר מוטמע בתוכה. תוך כדי שתיה כבר החלו הניחושים – לאן לוקחים אותנו? הניחוש הכי פופולארי היה שלוקחים אותנו לוילה שבה הצטלמה העונה. רק שאף אחד לא ידע אם זה באילת, רחובות, קיסריה או בערך כל מקום אחר ברחבי הארץ. בשלב הזה הציגו לנו את המשימה הראשונה – לנחש לאן נוסעים, לכתוב את זה בפייסבוק (בשביל הויראליות) ומי שמקבל יותר לייקים זוכה בנקודה. מאחר ואני לא ממש מחבב תחרויות לייקים, כתבתי את הסטטוס אבל לא ניסיתי לגייס אנשים שיצביעו לי (לא שהיה לי סיכוי מול עומרי חיון). הנושא הזה די חזר על עצמו לאורך המשימות השונות בהמשך.
בסופו של דבר מצאנו את עצמנו בחיפה עוצרים ליד מלון קראון פלאזה (נשמע לכם מוכר? זה בגלל שגם באירוע של לרדת בגדול התארחנו במלון מאותה רשת). ישבנו לנו בלובי, מדברים, מצלמים, מחטטים בתיקים ובאופן כללי עושים הרבה רעש כשהתבשרנו שהולכים לחלק אותנו לזוגות כך שבכל חדר ישנו יפה וחנון (שם קוד נרדף לגבר גבר שכותב בלוגים…). בשלב הזה כבר הבנו שהולכים לדמות לנו את התוכנית לאורך האירוע הזה ועלו פה ושם רעיונות לגבי אילו משימות אנחנו עומדים לקבל. אני צוותתי אל מיכל גרוסברג הסופרסקסית (ושלא תגיד שאני לא שומר על המיתוג שלה) והמשימה הראשונה שלנו במלון היתה להגיע אל החדרים ולצלם איזשהו “אלמנט” שקשור ליפה והחנון ולהעלות אותו לפייסבוק. האלמנט היה קופסת שוקולדים ממותגת היפה והחנון שכמובן צילמנו את מיכל אוכלת אותם… רצינו תמונה יפה.
המלון (או: ונעבור לפרסומות)
בניגוד לאירוע של לרדת בגדול, הפעם באמת יצא לנו לחוות את האירוח במלון, אז הנה כמה סופרלטיבים. ראשית, מאוד נהניתי – המיטות היו נוחות והמקלחת היתה איכותית וזה חשוב כי אלו שני הדברים שמשתמשים בהם הכי הרבה בחדר מלון. לאחר חיפוש קל מצאנו 3 שקעים שהספיקו גם לאייפון של מיכל, וגם ללפ-טופ ולסלולארי שלי (בשביל אחד השקעים הייתי צריך לנתק את הקומקום החשמלי, אבל גם ככה לא השתמשנו בו). היה קצת מבעס שבכל פעם שעזבנו את החדר השקעים, ככל הנראה, הפסיקו לעבוד והלפ-טופ לא נטען, אבל לשמחתי הסוללה החזיקה מעמד. האינטרנט עבד מהר וכמו שצריך ברגע שהבנתי איך להשתמש בקוד המוזר שנתנו לנו. באופן כללי החדרים היו נהדרים.
האוכל בבית המלון היה ממש מעולה. בארוחת הערב נהניתי מאוכל בשרי שכלל גם עוף, גם בשר בקר, אורז תפוחי אדמה ועוד מגוון של תוספות, וארוחת הבוקר כללה מגוון גבינות עצום, קורנפלקס, שוקו ואפילו סלמון מעולה. בשתי הארוחות מצאתי את עצמי חוזר וממלא את הצלחה פעמיים ואפילו שלוש. המלצרים הסתובבו בינינו והיו זמינים כל הזמן ובסה”כ זו היתה חווייה חיובית במיוחד.
לסיום אני אציין לטובה את הג’קוזי למרות שהיו לנו רק כמה דק’ להנות ממנו (לו”ז צפוף). היה נחמד שם, המים היו חמים במידה למרות שלדעתי היה אפשר יותר. מה שקצת הפריע היה העובדה שבכל כמה דק’ הג’קוזי הפסיק לעבוד והיה צריך ללחוץ על כפתור בשביל להפעיל אותו שוב. לא נורא כל כך אבל קצת מציק.
לסיום אני אזכיר לטובה את חדר ההרצאות/פגישות שבו ראינו את הפרק ובו גם עברנו הרצאה חביבה על היתרונות של המלון לבעלי עסקים. אני לא זוכר יותר מדי ממנה אבל זה כנראה בגלל שהייתי עייף מהאורגיה הדמיונית שעשינו בלילה (אתם יכולים לקרוא עליה בפייסבוק של מיכל).
עוד משימות (או: מה בין אלכוהול לכתב יד)
קצת אחרי שהגענו למלון התבקשנו לשבת על הבר ועברנו קורס מזורז בכנת קוקטיילים שאני לא זוכר ממנו כלום. בסיום ההסברים קיבלנו משימה להמציא קוקטייל משלנו ולתת לו שם. בשלב הזה זזתי הצידה ונתתי למיכל להשתלט וטוב שכך כי היא המציא קוקטייל מעולה שמורכב מונין פסיפלורה, וודקה, חמוציות וסוור. היא קראה לו אוייסנערגעויינלעך ואל תשאלו אותי מה זה אומר, כמו שכתבתי, אני לא זוכר יותר מדי מהמשימה הזאת חוץ מזה שכל הקוקטיילים היו טעימים.
משימה נוספת היתה לחפש את המתנות המושלמות ליפה ולחנון באתר באליגם (כן, כן, עוד פרסומת, אבל מגיע להם היה אירוע שווה) ולכתוב את זה כמובן בפייסבוק. אני בחרתי בארוחה בשרית ב NG ומיכל בחרה במסאג’ מפנק. שלא תגידו שאנחנו לא מתאימים את עצמנו לטייפקאסט של היפה והחנון… טוב, לפחות מיכל.
המשימה האחרונה היתה משימת גרפולוגיה. עברנו הרצאה קצרה על גרפולוגיה ומיניות וגיליתי על עצמי שני דברים – הראשון הוא שיש לי דחף מיני חזק. יודעים את זה ע”פ העוצמה בה אני כותב. אם ממששים את הצד השני של הנייר ומרגישים את הכיתוב, אז כנראה שיש דברים בגו. עכשיו אני רק צריך למצוא איך לממש את הדחף הזה…
הדבר השני שלמדתי הוא שהאות נ’ מלמדת על היחס שלנו לבן/בת הזוג במהלך האקט. הנ’ שלי היתה קעורה וזה אומר שאני מתמסר לבת הזוג שלי ומפנק. נו… לא תמצאו משהו יותר טוב מזה אני מבטיח לכן 🙂
ולסיום סיומת
חזרנו הביתה שמחים ומאושרים. בדרך חזרה קיבלנו מטריה של היפה והחנון, סנדביץ’ עם פסטרמה וקצת פירות. באותו יום נוספו לחברים שלי בפייסבוק עוד 6 חברים חדשים (חלק כבר הכרתי מקודם) ובא לציון גואל. מסתבר, אגב, שהאלכוהול וחוסר השינה כן השפיעו כי היום מצאתי את עצמי ישן מעל 17 שעות וקראתי בפייסבוק של האחרים שגם הם ישנו זמן דומה.
אז להתראות לכם עד הפוסט הבא ואל תשכחו לצפות ביום שלישי ביפה והחנון בערוץ 10 – זה מצחיק בטירוף וערוך מעולה.
מרינה גולדשטיין 6 בNovember 2010
אתה כותב מקסים!
אורי צציק 6 בNovember 2010
תודה 🙂
טל אייזנמן 6 בNovember 2010
איזה סיכום ממצה ונהדר.
אורי צציק 6 בNovember 2010
תודה גם לך 🙂
טמיר 6 בNovember 2010
אני ישנתי רק 5 שעות, אל תשמיץ !
נעמתם לי חברים, כן, גם אתה צציק
אורי צציק 6 בNovember 2010
לא משמיץ, לא כתבתי “כל האחרים” P-:
והבחלט היה כיף 🙂 אגב, מה שלום המצח שלך?
טמיר 7 בNovember 2010
כבר ביום אחרי לא ראו כלום, אני מדבר על הבוקר במלון
אז ברור שאין שום בעיה עם המצח
מיכל גרוסברג 7 בNovember 2010
צ’צ’יק איזה חמוווווד! 🙂
אורי צציק 7 בNovember 2010
לפי שעת התגובה אני מבין שהעובדה שהלכנו לישון ב 4 בבוקר במלון זה משהו רגיל אצלך? 🙂 כי אני בד”כ פורש למיטה בסביבות 3 ביומיום…
וברצינות, היה לי ממש כיף להכיר אותך 🙂
Trackback: היפה והחנון 2 – אירוע סלווב’ס | הבלוג של ערוץ 10
לילך 9 בNovember 2010
כל הכבוד על הכתיבה
היה כיף לבלות איתך את המסע הזה 🙂
גם אני כתבתי, מנקודם מבט של אישה
http://www.lilachchn.co.il/?p=288
אורי צציק 16 בNovember 2010
היי 🙂 גם אני נהניתי. אהבתי את הפוסט שלך.
Meme 16 בNovember 2010
אני חייבת לשאול, כתבת “אחד שסירב לשלם על הדייט (עם סיבה מאוד חביבה ואדיוטית)”. אתה באמת חושב שגבר שלא מוכן לשלם על הבחורה בדייט ראשון זה חביב אך אדיוטי?
כשצפיתי בפרק, הוא נתפס בעיני כלא “חנון” (במובן של “חסר כישורים חברתיים”) בכלל, לכל היותר גיק, ואילו הבחורה (המתוסרטת, כמובן) שמולו בסצנת ה”הזמנה לדייט” נתפסה כפוסטמה. הוא יצא עם בחורות בעבר, והוא יודע שאין שום סיבה שהוא ישלם עליהן. אתה *באמת* חושב שהוא טועה?
אורי צציק 16 בNovember 2010
אני חושב שנכון לסיטואציה שבה המטרה שלו היתה לצאת עם הבחורה לדייט כדי להוכיח כישורים חברתיים, העמידה שלו על העקרונות האלה היתה חביבה אך אדיוטית.
העקרונות כשלעצמם נתונים לויכוח ואני רואה סיבות טובות לכאן ולכאן, אבל כאשר המטרה היא יציאה לדייט פיקטיבי מול מצלמה ומאבחנת, אני לא רואה את הייתרון שבפעולה.