משפחה סוחטת דמעות
אלון גל פתח את העונה בפרק סוחט דמעות, אפילו את של אלון גל עצמו. כמו בעונות קודמות גם הפעם היה מדובר במשפחה שנוהגת להוציא הרבה יותר ממה שהיא מכניסה (11,000 יותר) אבל הפעם הכסף היווה רק סיפור רקע לדרמה מרגשת.
האמא בסיפור שלנו היא צלמת וגרפיקאית מחוננת שבאופן לא מודע מתעבת את עצמה עד כדי כך שהפורטרט העצמי שהיא הכינה גרם לאביה להיבהל ולשאול אותה מה קרה.
האבא הוא מורה מובטל שחולם לכתוב ספר ילדים ונמצא בפחד והיסטריה תמידיים בעקבות התעללות בילדותו והוצאתו מהבית בגיל צעיר.
מלבד מקרה אחד של תוכן שיווקי בוטה לבנק שאת שמו לא אזכיר כאן, הפרק היה בין המרגשים שראיתי ולא פלא שהוא נבחר לפתוח את העונה. הוא אמנם היה קצת איטי בהתחלה וכמעט וסיווגתי אותו כפרק רגיל ולא מיוחד, אבל הסוף פיצה על הכל וכמו אלון גל גם אני מצאתי את עצמי דומע כשהאב קרא את הסיפור שכתב. שווה לראות אותו גם בדיעבד באתר או ב VOD.
פרק פתיחה גרוע הוא בד”כ ערובה לעונה גרועה, פרק פתיחה מוצלח לעומת זאת אינו ערובה לעונה מוצלחת, אבל הוא בהחלט מגדיל את הסיכויים. אני יודע שאני מתכוון לצפות.
(משפחה חורגת, מוצאי שבת ב-21:00, ערוץ 2)
– –
בקטנה:
– “הספסל האחורי” היא מעין מועדון לילה לעניים. המנחה לא ממש מצליחה להנחות, הבדחנים לא ממש מצליחים להצחיק והפינות הן כמעט העתקה בוטה. אפילו הקונספט של התחרות לא מוסיף (ועוד גורע). ניתן להם עוד תוכנית או שתיים להשתפר ואז נכתוב ביקורת מלאה.
– לאחרונה כולם מדברים מסביבי על העונה הנוכחית של רמזור ואומרים שזו קומדיה מעולה. את העונה הקודמת לא אהבתי במיוחד ומצפיה בשני הפרקים הראשונים של העונה הנוכחית לא ראיתי שינוי לטובה. אני לא אומר שזו תוכנית גרועה, והיא אפילו מצחיקה אותי, אבל היא לא מעולה כל כך שאני אעקוב אחריה ואצטט ממנה משפטים בשיחות הברזיה.
למרות זאת, אני אסתכל בימים הקרובים על הפרקים האחרונים בVOD, אולי משהו השתנה.
– זה רק אני או שהפרסומת החדשה לטוטו ממש מטריפה את השכל?
