משפחה בהפרעה – הבובלילים

hgfghhswfntygvfgh <br>

מעניין לי את הבולבוליל <br>
יותר נמוך מהמשפחה הזאת אי אפשר לרדת !!! <br><br>

ביקור”ט, אתה נאיבי או סומא <br>
<br>ובכנות, איני יודע איזו אפשרות מבין השתיים גרועה יותר. <br><br>אתה כותב שלא זו בלבד שאיננו הופכים לחברה אדישה, אלא מעורבת יותר?! על מה אתה מדבר? אתה קורא חדשות? קראת שלולא תושייתו של ג`וגר שרץ במקרה בזמן טביעתה של הקייאקיסטית פיינגולד, היא הייתה טובעת בעוד אחרים צופים בה? ועל התרחבות תופעת תאונות הפגע וברח, שמעת? ומה לגבי שדידת קשישים בבתיהם, תוך הכאתם באכזריות והתעללות קשה בהם למשך שעות – על זה שמעת?! <br><br>כן, אתה צודק, כל הנ"ל אינן מגמות שליליות או מסוכנות (בלשון המעטה), הן נורמטיביות ואף רצויות… <br><br>בשיתוף מידע אכן קיים פוטנציאל חיובי עצום. עם-זאת, אני בספק אם עדכונים דוגמת אלה המופיעים על "קירות פרופיל" בפייסבוק או בטוויטר, תורמים לחיוב – אלא אם "עדכונים" בנוסח: "רכשתי אתמול דגם של מוצר אלקטרוני כזה או אחר" נחשב לטעמך ל"עדכון" בעל ערך. <br>

אני דווקא הייתי בעננים <br>
מאוד לא רציתי שיזכה (למרות שאת הבת שלו חיבבתי אפילו פחות). הקסם התפוגג עוד כשהוא היה בתוך הבית. התוכנית הנוכחית היא ניסיון נואש לדלות את כל מה שנותר מהגופה המתקררת של 15 דק` התהילה שלו. <br>

ואוו, הרבה קלישאות בהודעה אחת קצרה <br>
תוכניות ריאליטי הן לחלוטין לא מראה שמשקפת משהו. הן מציגות אנשים ספציפיים במצבים לא סטנדרטים של בידוד (בין אם על אי בודד או בתוך וילה). <br><br>אם אנחנו הופכים לחברה אדישה (וכל שלל התיאורים שכתבת) אזי בובליל הוודאי היה זוכה. אבל לא כך היה. אנחנו לא הופכים לחברה אדישה אלא לחברה מעורבת חברתית וכלכלית בכל מה שמופיע בטלוויזיה ואני לא יודע אם זה יותר טוב או יותר רע. <br><br>בכל מקרה אני לא חושב שהתהליכים הם מסוכנים, הם פשוט תהליכים בדרך לעולם גלובלי יותר שבו לפרטיות יש ערך קטן יותר ולשיתוף מידע/חיים יש ערך עיקרי. ראה את אתרי המדיה החברתית כמו פייסבוק או טוויטר, מה הם אם לא ריאליטי אחד ענק? <br>

אתה כל-כך טועה <br>
<br>אם תקרא היטב את תגובותייך לדברים שכתבתי, תגלה שזו הפעם השניה שאתה מחזק את דבריי, ולראייה: "כאשר אנשים יושבים ומסמסים עצמם לדעת לשפרה ובובליל זו לא אדישות, זו מעורבות רק במקום פחות רצוי". <br>לכך בדיוק התכוונתי – אנחנו ממש לא הופכים לחברה מעורבת יותר, וודאי וודאי לא ברמה החברתית והכלכלית, ההיפך הוא הנכון – משתי הבחינות הללו, חברתית וכלכלית, מצבנו מעולם לא היה גרוע יותר, ונתתי לך מספר דוגמאות מוכחות ועדכניות בתגובתי הקודמת. <br><br>עם ישראל יודע להתאחד היטב – זה מתרחש בעיקר בסלון מול תוכניות "בידור" הפונות למכנה המשותף הנמוך ביותר האפשרי. <br><br>אתה יודע מה עושים תושבי פאריז כאשר מועלית הצעה לייקר את מחירי הנסיעה ב"מטרו"? הם מאלצים את יוזמי ההצעה לחשוב באופן שלא יפגע בהם. אתה יודע מה עושים אזרחי מדינת עולם שלישית כמו מצרים, כשמנסים להעלות את מחירי הקמח? פעולות המביאות לתוצאה דומה… וישנן כמובן אין-ספור דוגמאות נוספות במדינות אחרות. אתה יודע מה קורה כאן במצבים דומים, נכון? <br><br>לעומת-זאת, כאשר מדובר באייטמים בוערים יותר על סדר-היום, לדוגמא כאשר מתמודדי "כוכב נולד" ("נולד לרקוד", "מלחמת העולמות", "קרב סכינים", "הישרדות", "האח הגדול" "האח הגדול V.I.P", "רוקדים עם כוכבים", "המטבח", או כל ריאליטי-טראש תורנית אחרת) זקוקים להצבעות הצופים בבית, הם יקבלו אותן ובמאסות – אתה יודע להיכן מוביל סדר-עדיפות לקוי, נכון? אחר-כך מתלוננים אותם מסמסים כפייתיים, על תעריפיה המופקעים של חברת הסלולאר הגדולה בארץ… כמה מטומטמים אפשר להיות? <br><br>באשר ל"טוויטר" ול"פייסבוק" – בחייך, מה הסיפור הפאתטי מאחורי אותם אנשים המתהדרים בלא פחות מ-500 חברים? ושמעתי גם על 1.000 ויותר. <br>בעידן שבו קשה עד בלתי אפשרי לתחזק יותר מחמישה חברים אמיתיים, לך תתמודד עם "Pokes" מחצי מתושבי כדור-הארץ. <br>זו אינה התקדמות, זהו שיעמום ובמידה רבה סוג של אסקפיזם ואשליה ריקה מתוכן. <br><br>ג`ון נייסביט צדק כשאמר "ככל שהטכנולוגיה סביבנו מפותחת יותר, כך גובר הצורך במגע אנושי". <br>

ציניות וסרקאזם הינם מאפיינים בולטים <br>
<br>שלי. בולטים עד כדי רתיעה לעיתים (תלוי במצב הרוח שלי). <br><br>גם אני לשמחתי, נתקל לעיתים בצעירים אקטיביסטים חדורים בתחושת שליחות. לאחרונה אף שוחחתי עם שניים מהם שאיישו את דוכן המשמרות לקידום המודעות לנושא שליט – נו, החייל השבוי הנודניק הזה, שכל העובדות בשטח מעידות על כך שהוא פאקינג מעניין או חשוב פחות מאל"מ במיל` סוחר סמים… <br><br>אותו נודניק, סליחה שליט, מקבל בעוד רגע אזרחות מטעם הרשות הפלשתינית (צבירת פז"מ, אתה יודע), בעוד הוא שוקע לתהום הנשייה של הקולקטיב הישראלי. <br>נסה להתבטא בפומבי כנגד הצבא ונראה כמה רחוק תגיע – במיוחד אם אתה אמן המנסה לפתח או לחילופין, לתחזק קריירה. אירוניה איני מוצא כאן, היפוקריטיות בוטה לעומת-זאת, יש כאן בשפע – וזו הייתה רק דוגמא אחת מיני רבות לכאוס החברתי/מדיני/צבאי בו אנו מצויים. <br><br>לגבי "פייסבוק" ו"טוויטר" – מדובר בשתי פלטפורמות שונות בתכלית: <br>"פייסבוק" הינה רשת חברתית שכשמה כן היא – פלטפורמה המאפשרת יצירה של מעגל חברים וירטואליים לצד ממשיים, ולשמירה על קשר איתם. זאת לצד פ`יצרים שונים, מגוונים ולרוב אידיוטיים, כגון: חידונים אינטליגנטיים, "משלוחים" וירטואליים אינפנטיליים במקרה הטוב ועוד. <br><br>"טוויטר" לעומת-זאת, הינו הטרנד הנוכחי באבולוציית הטראפיק ושיתוף המידע המפולח והממוקד היטב: בעידן המהיר בו אנו חיים, מעקב וקריאת בלוג כשלך או שלי עלולים להתברר כבזבוז זמן משווע. אי לכך ובהתאם לזאת, ניתן לדווח במסגרת של עד 140 תווים, לכל מי שחשוב לדעת אם שכחת להאכיל את החתול שלך, חטפת חמרמורת איומה מסיבוב הפאבים האחרון עם החבר`ה, או שחברה של חבר טוב שלך הבינה שהיא בעצם לסבית. <br><br>כן, אין ספק, אלו מטרות נעלות. <br>

ושכחת להוסיף, מיותרות <br>
<br>בכל מקרה, מדובר בשתי פלטפורמות שיש בהן לטעמי משום אקסהיביציוניזם פר-אקסלנס, כש"טוויטר" היא הקיצונית והתמוהה מביניהן, שלא לומר אינפנטילית. <br><br>מעולם לא קראתי עדכונים ב"טוויטר", ואיך שהוא אני די בטוח שרוב הדיווחים שבו לא ממש, איך לומר זאת בעדינות, עולים באיכותם על אלה שניתן למצוא במדור הרכילות הנחות ביותר. <br><br>ולגבי שליט – מעניין לכמה איזכורים הוא זוכה ב"טוויטר" – יודע מה? עזוב, הוא הרי נופל בחשיבותו מציפורן שבורה… כנראה. <br>

חייב להודות שלא <br>
<br>מעולם לא קראתי עדכונים ב"טוויטר". עם-זאת, הנושא עולה מדי פעם באינטראקציות עם חברים. מעבר לכך, אני מקפיד לבקר באתרים מגוונים ולהתעדכן בנעשה בתחומים שונים. <br>אין לי וויכוח איתך לגבי מידת היכרותך את האתר – אתה מכיר אותו טוב ממני. לגבי רבגוניות התכנים – אני מסכים שישנם כאלה שראויים לקריאה, אם כי כפי שהסכמת איתי, הם מעטים. מובנת לי הפלטפורמה – כקורא, אני אמור לאתר את המעדכנים שמעניינים אותי ולעקוב אחריהם. <br><br>אני מכיר בצורך הזה של אנשים לחלוק באמצעות אתרים דוגמת "פייסבוק" ו"טוויטר" בחייהם ובחוויותיהם ולא ממש מצליח להתחבר לזה. הוכחת לי שישנם גם כאן, בדומה לכל דבר אחר, צדדים שליליים וחיוביים. עם-זאת, אני חושב שבשלב זה אוותר על העניין. <br><br>בנושא שליט אין כל צורך להרחיב – הוא פשוט ההוכחה לתהליכים שאנחנו עוברים כחברה והם, איך לומר זאת? מטרידים, בלשון המעטה. אני חושש שעוד רבות ידובר על הפיאסקו הזה, אולמרט "הרוויח" ביושר את תעודת-העניות הזאת. <br><br>הסיבה שנכנסתי לבלוג שלך, הייתה כדי לקרוא מה כתבת על אחת התופעות המזעזעות שהתרחשו כאן לאחרונה, הבובלילים – אב ובתו, אנשים עילגים, גסים, בוטים וקולניים, הזוכים להערצה בהיקפים בלתי מוסברים ולמעמד של אייקונים תרבותיים. <br><br>בכל-אופן, הדיאלוג הזה איתך היה מעניין. השכלתי, בלי ציניות ובלי סרקאזם. <br>