מאמן טוב הוא מאמן לרייטינג

לא עקבתי אחרי מה שקרה למשפחות שפונו מגוש קטיף. ידעתי שהיה קשה לפנות אותם מהבית שלהם ואפילו הרגשתי רע בגלל מה שהם נאלצו לעבור, זכרתי שהם קיבלו פיצויים על מנת שיוכלו לבנות בית חדש, שמעתי שהיו בעיות עם חלק מהפיצויים ושרובן נפתרו, אבל לא באמת עקבתי אחרי מה שקרה להם. בתוכנית האחרונה של משפחה חורגת גיליתי שהחיים שלהם לא היו דבש.

 

התוכנית של אלון גל מורכבת בדרך כלל משני שלבים.

על מנת שהתוכנית תרגש היא חייבת להציג דרמה וכאב ולכן בשלב הראשון אלון נוהג להציב את המשפחה התורנית בפני מצב שהוא קרוב לבלתי אפשרי. הוא לוקח מהם את ההנאות מקצץ להם בכל מה שאפשר והופך להם את החיים לבלתי נסבלים. הכל כדי שנראה קצת דמעות.

אך התוכנית חייבת להסתיים באופן חיובי ולכן בחלק השני מציג להם אלון את האפשרויות לשפר את החיים שלהם ולהחזיר אותם לרמה הקודמת כדי שירגישו מאושרים. השאלה העיקרית היא מדוע הוא לא מציג את זה מלכתחילה… התשובה היא רייטינג.

 

גם משפחת המפונים זכתה לטיפול זהה כאשר המאמן הדגול ביקש ממנה לחיות חיים בלתי אפשריים. הוא דרש מהם, משפחה של 9 נפשות, לחיות מ 1000 ש”ח ליום לשבוע בלבד. הוא דרש מהם להפטר מכל אמצעי הבידור שלהם ולהיפטר מהתזכורת היחידה לחיים שלהם בעבר. בתור תוכנית טלוויזיה אני חייב לציין שזו היתה דרמה במיטבה. אך מאחר ומדובר בתוכנית מציאות אני מסתייג ממנה מכל וכל.

 

מדוע לא יכול היה אלון גל להציע את ההצעות הרלוונטיות שהציע בסוף התוכנית (לשלוח את כולם לעבוד, לבטל את העסק הלא מצליח של הבת ובעלה וכו`)  כבר בהתחלה? מדוע היה צורך בקטע הלא ברור עם הקיר באמצע התוכנית? האם בשביל רייטינג צריך לגרום למישהי להרגיש שבא לה להתאבד?