עוד פעם פתוח
מדי פעם, בשבתות וחגים ערוץ 23 נכנס ללופ. מה שגורם לי לתהות מדוע דווקא בשבתות וחגים? הרי בשבתות וחגים האנשים נמצאים בבית ויכולים לצפות בטלוויזיה במשך כל היום. דווקא בימי עבודה יש סיכוי טוב שהם יפספסו חלק גדול מהתכנים המשודרים ולכן דווקא אז יהיה נחמד אם הם ייכנסו ללופ.
אחת לכמה זמן, ערוץ 23 נכנס ללופ של הסיטקום המיתולוגי הישראלי – קרובים קרובים. מה שגורם לי לתהות מדוע לשדר את הסיטקום הזה שוב ושוב. מדובר בסדרה ארכאית עם בדיחות שכבר מזמן הפסיקו להצחיק, עם התייחסות להתרחשויות שאינן אקטואליות ועם משחק מוגזם ולא אמין.
ברוב הפעמים בהן נכנס ערוץ 23 ללופ ומשדר את קרובים קרובים, אני מוצא את עצמי יושב עם חיוך דבילי מול המסך ולא זז. מה שגורם לי לתהות כיצד התוכנית הזאת מצליחה להשפיע עלי בצורה כזאת. הרי את כל הפרקים שלה כבר ראיתי (גם את האיחוד). הרי מהבדיחות שלה אני כבר מזמן לא צוחק. הרי את השחקנים שלה (חלקם) אפשר לראות גם בכלי תקשורת למיניהם או על במות התיאטרון.
בכל הפעמים האלה אני מגיע בסופו של דבר למסקנה הפשוטה שאני, כמו רבים אחרים, פשוט חובב נוסטלגיה. סביר להניח שאם יציגו בשידורים חוזרים את ריץ`-רץ` או את דובי הדוברמן גם בהם אצפה כשחיוך דבילי מעטר את פני. יש משהו בלצפות בתוכניות האלה שראינו פעם וליהנות משינוי הגישה שלנו. לצפות באותם תכנים בדיוק מנקודת מבט שונה מוכיח לנו שהתבגרנו באמת.
זו אופרה אחרת
מאחר והפריים טיים הפך לערימה של שעשועונים ותוכניות זבל החלטתי להשקיע מעט זמן בתרבות. עברתי על רשימת התוכניות של הערוץ הראשון ונתקלתי בתוכנית על אופרה שמנחה גיא מרוז. חשבתי לעצמי “גם גיא מרוז וגם אופרה ביחד? מה יכול להיות רע?”.
מעולם לא ראיתי אופרה מתחילתה ועד סופה, גם מכיוון שקשה לי לצפות בשירה עם טקסטים שאני לא מבין (איטלקית) וגם מכיוון שזה דורש ממני לצאת מהבית ולהתנתק מהמסך הקטן. אחרי הכל אופרה זה לא קונספט שמתאים לטלוויזיה.
שמחתי כשראיתי שהאופרה המדוברת היא דווקא בעברית. מעבר לכך, בקטעי השירה נוספו להן כתוביות שסייעו לי לי להבין מה נאמר שם. זאת ועוד, על מנת להתאים את האופרה למסך הקטן, הם קיצרו אותה והשלימו את החלקים החסרים באמצעות קריינות של גיא מרוז.
לצערי גם שינוי הקונספט לא גרם לי לאהוב את מה שראיתי. הנחתי שאראה סיפור מעניין ובוגר מוצג בצורה של שירה אופראית, ושאבין מה זו תרבות אמיתית. במקום זאת צפיתי במעין הצגה עם חלילי קסם, באדם לבוש כתרנגול ובשירים עם מילים ילדותיות. זו היתה ההצגה “חליל הקסם הקטן” של מוצרט שלפי מה שקראתי בוויקיפדיה דווקא נחשבת לאופרה טובה.
לא הצלחתי להבין אם זו אופרה שמיועדת לילדים (מה שגורם לי לתהות איך הילדים באולם מבינים מה הם אומרים בשירים שלהם) או אם זו אופרה למבוגרים ואני פשוט לא מתחבר אליה. בכל מקרה, הצלחתי להבין למה רוב האנשים לא מצליחים להתחבר לסגנון הזה. מקטעי הקישור של גיא מרוז נהניתי יותר מאשר מההצגה עצמה.
בקטנה
1. מה לכל הרוחות נפל על גאידמק שהסכים להשתתף בפרסומת המטופשת הזאת של פלאפון?
מה לכל הרוחות נפל על פלאפון שלקחו את גאידמק לעשות פרסומת אצלהם?
ולמה אנחנו צריכים לראות פרסומת עם מישהו שלא יודע לשחק, לא יודע לשיר וחסר אמינות לחלוטין?
2. ביום חמישי ראיתי שערוץ שתיים החליטו לשדר את “שכל העולם ישמע” בשידור חוזר ובשעה קרובה באופן יחסי לפריים טיים. וכבר חשבתי שהנה הולכים להחזיר את הסידרה המדהימה הזאת.
יום לאחר מכן ראיתי בשידור חוזר את “ערב טוב ישראל” עם יהורם גאון.
האם הולכים להחזיר את “שכל העולם ישמע” או שיש לערוץ 2 מצוקת תכנים?
siv30 15 בSeptember 2007
אני כל כך אוהבת את הלופים שלהם
הם נפלאים והתוכניות שלהם מהאכותיות ביותר. ואכן קרובים קרובים מעלים בי גם חיוכים דביליים אבל זה יתרונה של הנוסטלגיה.
קריאטיבי 15 בSeptember 2007
נוסטלגיה זה כיף
זה נחמד לראות דברים שאתה זוכר במעורפל שראית כשהיית קטן<br>ולראות שאתה זוכר.<br><br>1. הפרסומת מטופשת, אין לה קונספט והם מציעים מבצע<br>שכבר היה קיים בעשרות ווריאציות.<br>אבל כולם, כולם מדברים על פלאפון.<br>וכולם מדברים על גאידמק, הוא אוהב שמדברים עליו<br>ובעצם, מי מאיתנו לא.<br><br>2. גם שידרו את נמוך של עידן אלתרמן, החזירו את תוכנית הראיונות שלו ושידרו עוד כמה תוכניות "יש לנו בארכיון" וכוכב נולד.<br>כנראה שציפו לאחוז צפייה נמוך אז החליטו לא להשקיע.<br><br>מה שכן, מונית הכסף היה אחד המוצלחים<br>והכבלים/לווין דואגות להרבה סרטים.
חמצמצה 15 בSeptember 2007
אני מכורה לנוסטלגיות:)
בתור ילדה קטנה (כי עכשיו אני כבר ילדה גדולה ..17), <br>הייתי צופה בסמנת`ה וג`יני כל צהריים באופן קבוע, בשחור לבן אותנטי לחלוטין:)<br><br>וכנ"ל לגבי קרובים קרובים, מגיל צעיר אני חורשת את הלופ של 23.<br>אני חושבת שראיתי את רוב הפרקים, כי בכל זאת זה לא היה להיט בתקופתי אלא לפנייP:<br>אבל אני נקרעת מצחוקXD גם אם אני מכירה את הבדיחות כבר,<br>ויש תמיד פרק אחד שאני מצפה לו כשיהורם מתהפנט, והוא מתנהג כמו ילד<br>אחח איזה פרק=]]<br><br>ושוב בתור ילדה, יש לנו פטיפון עדיין שמור היטב, ותקליטים שמורים היטב, ואחד מהם של רגע עם דודלי, <br>אז גם גרוטיאדה גרוטיאדה יופי של משחק, ועוד אלף שירים זכורים לי טוב=]<br><br>גיא מרוז מעולה, אבל בינתיים אופרה לא מושכת אותי. <br>ולגבי גאידמק, הוא משעשע, הוא מנסה להתחבב, הוא תרם את הכסף שהוא קיבל,<br>הוא אמנם לא משחק טוב, אבל לקראת הסוף הוא ממש נכנס לתפקיד "רבולוציהההה"<br><br>סליחה על החפירה, אני נורא מעניינת את עצמי מסתבר:}<br><br>שנה טובה ו.. גמר חתימה טובה?
עכבר כחול מדבר 15 בSeptember 2007
גאידמק מפחיד אותי
ביקורט 15 בSeptember 2007
אני דווקא מוותר על רוב הלופים
רק מול קרובים קרובים אני יושב כמו זומבי וצופה…
ביקורט 15 בSeptember 2007
נוסטלגיה זה באמת כיף
1. אני לא רואה מישהו אחד שמרוויח מהפרסומת הזאת. גאידמק נראה כמו דביל שלא יודע לשחק, פלאפון מצטיירת כחברה שמתעסקת עם אוליגרכים והצרכנים צריכים לסבול את הזוועה הזאת שוב ושוב…<br>2. ראיתי גם את נמוך. באופן כללי זה היה חג מאוד משמים ולא מעניין בטלוויזיה…<br><br>גם אני חולה על מונית הכסף
ביקורט 15 בSeptember 2007
סמנתה וג`יני רוקס!
גם אני מכור לנוסטלגיה ואני מאמין שרוב האנשים נהנים להתרפק על דברים שהיו בעבר ונעלמו. אני חושב שגם לנו יש פטיפון אבל אין סיכוי שאני אצליח למצוא אותו בין כל השטויות בעליית הגג.<br><br>גאידמק אכן מנסה להתחבב ואני דווקא רואה בזה דברים רעים. אם הוא היה רוצה לתרום הוא היה תורם, הוא לא צריך לעשות פרסומת בשביל זה. הפרסומת נועדה להשיג מטרה אחרת והיא לנסות לשנות את התדמית של גאידמק בפני הצופים בה. מיותר לציין שאצלי זה לא הצליח.