השופטים על דוכן הנאשמים
לאחר שעברנו את שבעת מדורי הגהנום של האודישנים, ולאחר שלמדנו להכיר את המתמודדים החדשים של כוכב נולד 4, התיישבתי בשמחה כדי לצפות בשואו שהנבחרת החדשה אמורה לתת.
כולם היו טובים. היום טובים יותר (ג`קו אייזנברג – הפייבוריט שלי) והיו טובים פחות, אבל כולם הסתובבו סביב איזו נקודת אמצע לא ברורה ולא מעניינת במיוחד. הייתי עוזב את התוכנית מחוסר עניין אבל לקראת סוף התוכנית התברר לי שיש עוד נקודת אור קטנה שכן מצליחה למשוך ולעניין בתוכנית המשמימה הזו. השופטים.
השופטים של היום מעורבים רגשית הרבה יותר מאשר בעונות הקודמות והיחסים ביניהם מוצגים לראווה לעיני כולנו. כך אנחנו עדים לאיבה הסמויה בין צדי לגל, לפולניות המתפרצת של צביקה פיק ולאוצר המילים העצום(?) של מרגול. ומאחר ואין דבר מהנה יותר מלבקר את המבקרים, הנה מספר תובנות לגבי חבורת השופטים של כוכב נולד 4.

בקצרה: התבגר הילד.

בקצרה: אל תתעסקו איתה.

בקצרה: חייב להיות אחד כזה בכל תוכנית.

בקצרה: מאסטרו. לא פחות ולא יותר.
ועוד כמה מחשבות:
– חשבתי בתחילה לתת לשופטים ניקוד, אבל ויתרתי על זה כשהבנתי שבלי כל הפאקים הקטנים שלהם, לא הייתי נהנה מהתוכנית. לכן רק אאחל להם מכאן שימשיכו להיות כמו שהם ושאף אחד מהם לא יעזוב.
– כל הקטע של השידור החי קצת פוגם בהנאה לדעתי. יש לזה יתרונות כמו הצפיה במתמודד בשעות הלחץ, אבל אני חושב שהייתי נהנה יותר לשמוע את המתמודדים ולהחליט את מי אני באמת אוהב אם הייתי שומע את השירים שלהם כמו שהם היו נשמעים בלי כל הלחץ ובלי הפאלטות הקטנות של השידור החי.