תוכנית חסרת פספוסים
ליגאל שילון יש נוסחה שעובדת בכל פעם מחדש. קחו סלבריטי, שימו אותו במקום מוכר (אבל לא מוכר מדי), לאט לאט שנו את הדברים המוכרים לו כך שבערך באמצע המתיחה הוא ירגיש כאילו העולם התהפך בשעה האחרונה.
לאחר שכל החלקים של המתיחה הוצגו בפני הנמתח, השאירו אותו לבד (עם מותח נוסף שמתנהג כאילו הוא יודע פחות מהנמתח עצמו).
בשלב הבא התחילו לעמת את הנמתח עם כל חלקי המתיחה כאשר מצרפים להם נגיעה אישית והוא צריך להתמודד איתם לבדו.
בשלב הסופי כל הבלאגן מתרכז ביחד וכל חלקי המתיחה והמותחים מתרכזים באותו המקום כך שהנמתח מרגיש מוקף. ואז… אז מגיע השמן.
עוד מתקופתו של יצפאן בעונות הראשונות, התוכנית ידעה כיצד למתוח אנשים בצורה שתוציא מהם את התגובות הקיצוניות ביותר (האמת, באותו זמן יצפאן היה כל מה שצריך), אבל הפורמט לא הגיע למיצוי מלא עד שהחלו למתוח אנשים שכולנו מכירים ומזדהים איתם (קרי – סלבריטאים).
יגאל שילון מאחורי הקלעים תמיד ידע לנצח על כל ההמולה ביד רמה ובמצלמות נטויות. וכמו, כל בן אדם שנמצא הרבה זמן באותו מקצוע, הוא ידע (ועדיין יודע) לאתר את נקודות הכשל האפשרויות ולפתור אותן מבעוד מועד.
מעבר למתיחה הראשית ניתן תמיד להנות מהפינה של פזית ומהפספוסים השונים המוצגים בתוכנית. ומאחר ואני כל כך נהנה מזה אני לא יכול לתת לתוכנית הזאת פחות מ 10 בסולם הביקור”ט.
בסופו של דבר אני נותר רק עם שאלה אחת. למה קוראים לתוכנית פספוסים אם החלק העיקרי בה הוא מתיחות?
ע ל ו מ ה 21 בMay 2006
כי… מתיחות זה יהודה ברקן…
יגאל שילון זה פיספוסים…<br>כל אחד ותעודת הזהות שלו…
קרן של תקווה 21 בMay 2006
אני לא אוהבת את התוכנית
משונה שזה מתחלק חצי חצי בין אנשים שאוהבים ובין האנשים שלא מבינים את הבדיחות שם . אבל את הפינה של פזית אני רואה…. טוב שזה בתחילת התוכנית ככה אפשר להעביר את הערוץ למשהו יותר מענין אחר
ביקורט 21 בMay 2006
כן אבל…
כשהתוכנית נקרא “מועדים בשמחה” זה היה הרבה יותר מתאים מ”פספוסים”. אבל כנראה שאני סתם קטנוני.
ביקורט 21 בMay 2006
אני מאוד נהנה
לראות תגובות של אנשים כאשר מעמידים אותם במצב שלא היה מוכר להם. בגלל זה אני אוהב את התוכנית כמו גם תוכניות ריאליטי למיניהם.