THE SHOW שכמעט היה

כשהתיישבתי לצפות ב THE SHOW, ספינת הדגל החדשה של ערוץ 10, ציפיתי למופע נוצץ, ראוותני וצעקני שידאג לכך שלא אשתעמם לרגע. לצערי המופע כולו עמד בסימן צדי צרפתי – ליד.

 

התוכנית נפתחה בנעימת פתיחה משעממת שלחלוטין לא תואמת את הקונספט שמאחורי התוכנית. באותה מידה היא יכלה להיות מנגינת הפתיחה של פסוקו של יום.  היא המשיכה במופע ריקוד, בסגנון קברט ארכאי שיכול היה להיות יפה, אם היו משקיעים בו עוד קצת אנשים, עוד קצת אורות, עוד קצת SHOW.

 

נתן דטנר הוא כמעט אבי קושניר. הוא מנסה לשוות למופע נופך נוצץ שאין לו, הוא מנסה להשחיל בדיחות אבל הן נשמעות מאולצות, הוא מנסה להוות חוצץ בין השופטים למתמודדים אבל גם זה מעט מדי וחלש מדי.

גם סגנון הדיבור של נתן דטנר כמעט עובר מסך. זה נראה כאילו הוא מתאמץ מדי להיות ממלכתי. ההנחייה שיוצאת בטבעיות לצביקה הדר ולאבי קושניר פשוט לא נמצאת שם.

 

התוכנית זזה לאט מדי. ההצגה של כל פרפורמר כללה שני קטעי וידאו (הרגע שלפני והחזרות לקראת) שבקלות ניתן היה לוותר על אחד מהם ולקצר את השני. היתה הפסקה לפרסומות בין כל מופע למופע. הדיאלוגים עם הבמאים היו צפויים ומשעממים. בשלב מסויים אפילו נתן דטנר ביקש מהבמאים לקצר בשיפוטם עקב חוסר בזמן.

 

המופעים עצמם היו כמעט מעניינים.  אבל רק כמעט.

קרין מגריזו כמעט הצליחה לשיר בלי לזייף. אהוד יתום כמעט הצליח להרים מופע, חבל שהוא לא עשה בו כלום חוץ מלשיר. איריס כמעט הצליחה להיות מדונה, אבל היא התנשמה יותר מדי. רק אנחל בונני הצליח להיות פרפורמר אמיתי.

בכוכב נולד היו אנשים שנועדו להיות זמרים, בנולד לרקוד היו רקדנים מעולים, ברוקדים עם כוכבים היו את הרקדנים האמיתיים שהובילו. בתוכנית הזאת נתנו למתמודדים להופיע סולו בתחום שהם לא התמודדו איתו לפני כן. וכפי שניתן היה לצפות – הם לא הצליחו במיוחד.

 

למרות הכל היו שתי נקודות אור.

– הרעיון של שופטים שמועמדים אח”כ לשיפוט בעצמם הוא גאוני.  (לראות את אלדד זיו נקטל זו חוויה)

– קרין מגריזו היא נקודת אור בכל מצב.

 

בסופו של דבר התוכנית היתה כמעט מוצלחת, כמעט פוגעת, וכמעטSHOW ולכן היא מקבל ציון של כמעט 6 בסולם הביקור”ט.