חשוף

“שלום לכולם, אני אורי ואני מכור לטלנובלות”
 
“אוהבים אותך אורי”
 
“לא נכון, אתם לא אוהבים אותי! אני ראיתי אתכם בוגדים בי עם קמילה שהיא בעצם אחותי התאומה שלא הכרתי מעול וששונאת אותי מאז שהרגתי בתאונה את אהוב ליבה שהיה החבר הכי טוב שלי”
 
– –
 
ההתמכרות שלי לטלנובלות התחילה מתישהו באזור משחק החיים, נמשכה לתוך האלופה וכעת בזכות הVOD היא מקיימת את עצמה על חשופים (מי יכול להגיד לי מה משותף לכולן?).
אני לא מעריך את המשחק בטלנובלות. הוא אמנם לא גרוע כמו שאוהבים לצייר אותו, אבל הוא לא טוב במיוחד. גם הסיפור עצמו לא איכותי בד”כ למרות שהסיפורים הצדדיים מנסים לתאר מציאויות שונות של יחסים (אהבה עיוורת, שלישיה, הומואים וכו`), הגישה היא לרוב שטחית משהו ואין תחושה של כניסה של ממש בעובי הקורה.
 
קשה לשים את האצבע על המרכיב בטלנובלות שגורם להתמכרות. אולי זה בגלל שהסיפור שומר את עצמו לאורך כל העונה על סף פיצוץ – כל מסכת השקרים נבנית מול עיניו של הגיבור ותמיד צריך לקרות רק דבר אחד על מנת שהכל יתגלה והאהבה האמיתית תנצח. אולי זה המתח שבסופו של כל פרק – לעולם לא יסתיים פרק בטלנובלה בלי רגע מכונן שמבטיח לנו שכל הקלפים ייטרפו בפרק הבא, מה שבד”כ לא באמת קורה (זה אומר ש”נמלטים” זו טלנובלה?). אולי אלו פשוט הנשים היפות – גם מי שמשחקת אותה מכוערת כחלק מהתפקיד, תמיד מאופרת, מטופחת וחושפת יותר מטפח אחד.
 
חשופים, ההתמכרות הנוכחית, הגיעה לעונתה השניה לאחר ששברה את אחד הכללים בסוף העונה שעברה – היא לא פתרה את המשבר. גלי ארזי, מגישת החדשות, לא סגרה חשבון  עם אלו שהעיפו אותה מהמהדורה, גרמו לה להפיל את התינוק שלה וכמעט הרגו אותה. במקום זה היא ברחה להודו ואנחנו נשארנו עם תאוותנו בידינו. בעונה השניה הסיפור מתחיל מעט אחרי שהעונה הראשונה הסתיימה ומתברר שכל הדמויות עברו מהפכים די דרמטיים באישיות שלהם.
 
התחושה היא שיותר מדי סדרות (וכעת גם טלנובלות) לוקחות דוגמה מ”אבודים” ומסרבות לסיים את הסיפור בסופה של עונה. את אבודים הפסקתי לראות, ואם חשופים תבצע את אותו תרגיל גם בעונה זו, כנראה שאני אגמל מההתמכרות שלי.
 
מילה אחת טובה – מאחר וחשופים מתעסקת באולפן חדשות, היוצרים מוצאים לנכון להכניס בקטנה לכל מוסד התקשורת החדשותית על דרך קבלת ההחלטות ועל בצורה שבה המערכת מתנהלת. שאפו.

פוסטים קשורים

בשורות טובות

בשורות טובות

שד מהגהנום ומלאך מגן עדן מנסים לעצור את סוף העולם ועל הדרך כנראה מצליחים להאט את הזמן כי זה הרגיש ארווווווך ועם יותר מדי נקודות שמאפשרות ניטפיקינג.

הקריסטל האפל

הקריסטל האפל

אז ראיתי את "the dark crystal" בנטפליקס. לקח לי כמעט פרק שלם להתרגל לעובדה שמדובר בבובות עם מגוון מוגבל של הבעות פנים. אבל גם אחרי שהתרגלתי עדיין, למרות שצפיתי בכל 10 הפרקים, לא הצלחתי להתחבר לכל המכלול שנוצר. אני לא אומר שלא נהניתי, אבל היה לי קשה לסספנד כמה מהבעיות שאפרט עליהן בהמשך. הפוסט מכיל ספוילרים, ראו הוזהרתם.

על קיילונים וביולוגים (האורוויל 2X09)

על קיילונים וביולוגים (האורוויל 2X09)

רק אני הרגשתי שהפרק הזה זלזל בנו כצופים? היו בו כל כך הרבה דברים שלא הסתדרו והיו חסרי הגיון או שנראה כאילו לא חשבו עליהם עד הסוף. אין לי בעיה לסספנד כמה דברים שלא מסתדרים פה ושם אבל לא כשכמעט הכל לא הגיוני.

0 Comments

  1. אפפ 24 במרץ 2009
    הגב

    אולי. אבל, <br>
    אני חושבת. ואני אומרת את זה בתור אחת שהייתה מכורה לטלנובלות, בעיקר ספרדיות אומנם אך גם לשיר שלנו, והאלופה. <br>שזה כי כל אחד רוצה לברוח מהמציאות שלו, אז מה יותר נחמד מלחיות מציאות של מישהו אחר? <br>ודווקא המתח מפרק לפרק מגביר את הכמיהה שלנו לבריחה מהמציאות. <br>זה לא כמו סרט. כי בניגוד לסרט, פה יש לך את הציפיה, ואת הייחול והדמיון מה יקרה בפרק הבא <br>הזמן שאתה מקדיש לסדרה והזמן שאתה חושב מה יהיה, למעשה, מזין ומחייה אותך. <br>לכן גם שסדרה מסתיימת נורא קשה. זה מה שקרה לי <br>

הגיבו