חשוף

"שלום לכולם, אני אורי ואני מכור לטלנובלות"
 
"אוהבים אותך אורי"
 
"לא נכון, אתם לא אוהבים אותי! אני ראיתי אתכם בוגדים בי עם קמילה שהיא בעצם אחותי התאומה שלא הכרתי מעול וששונאת אותי מאז שהרגתי בתאונה את אהוב ליבה שהיה החבר הכי טוב שלי"
 
– –
 
ההתמכרות שלי לטלנובלות התחילה מתישהו באזור משחק החיים, נמשכה לתוך האלופה וכעת בזכות הVOD היא מקיימת את עצמה על חשופים (מי יכול להגיד לי מה משותף לכולן?).
אני לא מעריך את המשחק בטלנובלות. הוא אמנם לא גרוע כמו שאוהבים לצייר אותו, אבל הוא לא טוב במיוחד. גם הסיפור עצמו לא איכותי בד"כ למרות שהסיפורים הצדדיים מנסים לתאר מציאויות שונות של יחסים (אהבה עיוורת, שלישיה, הומואים וכו`), הגישה היא לרוב שטחית משהו ואין תחושה של כניסה של ממש בעובי הקורה.
 
קשה לשים את האצבע על המרכיב בטלנובלות שגורם להתמכרות. אולי זה בגלל שהסיפור שומר את עצמו לאורך כל העונה על סף פיצוץ – כל מסכת השקרים נבנית מול עיניו של הגיבור ותמיד צריך לקרות רק דבר אחד על מנת שהכל יתגלה והאהבה האמיתית תנצח. אולי זה המתח שבסופו של כל פרק – לעולם לא יסתיים פרק בטלנובלה בלי רגע מכונן שמבטיח לנו שכל הקלפים ייטרפו בפרק הבא, מה שבד"כ לא באמת קורה (זה אומר ש"נמלטים" זו טלנובלה?). אולי אלו פשוט הנשים היפות – גם מי שמשחקת אותה מכוערת כחלק מהתפקיד, תמיד מאופרת, מטופחת וחושפת יותר מטפח אחד.
 
חשופים, ההתמכרות הנוכחית, הגיעה לעונתה השניה לאחר ששברה את אחד הכללים בסוף העונה שעברה – היא לא פתרה את המשבר. גלי ארזי, מגישת החדשות, לא סגרה חשבון  עם אלו שהעיפו אותה מהמהדורה, גרמו לה להפיל את התינוק שלה וכמעט הרגו אותה. במקום זה היא ברחה להודו ואנחנו נשארנו עם תאוותנו בידינו. בעונה השניה הסיפור מתחיל מעט אחרי שהעונה הראשונה הסתיימה ומתברר שכל הדמויות עברו מהפכים די דרמטיים באישיות שלהם.
 
התחושה היא שיותר מדי סדרות (וכעת גם טלנובלות) לוקחות דוגמה מ"אבודים" ומסרבות לסיים את הסיפור בסופה של עונה. את אבודים הפסקתי לראות, ואם חשופים תבצע את אותו תרגיל גם בעונה זו, כנראה שאני אגמל מההתמכרות שלי.
 
מילה אחת טובה – מאחר וחשופים מתעסקת באולפן חדשות, היוצרים מוצאים לנכון להכניס בקטנה לכל מוסד התקשורת החדשותית על דרך קבלת ההחלטות ועל בצורה שבה המערכת מתנהלת. שאפו.

פוסטים קשורים

הזמן של הדוקטור

הזמן של הדוקטור

קל לשכוח ש"דוקטור הו" היא במקור תוכנית לילדים אבל אז מגיע פרק כמו "הזמן של הדוקטור" ומזכיר לנו. זה לא שהיה פרק רע, והוא דווקא היווה פרידה ראויה ממאט סמית', אבל דווקא מבחינת העלילה הוא היה מלא בכל כך הרבה בעיות וחוסר הגיון שצריך להיות ילד בשביל להתעלם מהם.

מרלין

מרלין

השבוע שודר הפרק האחרון של "מרלין" סדרה שהציגה את הקוסם הידוע מהאגדות של המלך ארתור, כאדם צעיר שרק לומד להשתמש בכוחותיו ושנאלץ להסתיר אותם עקב חוקיו של המלך אות'ר (אביו של ארתור). "מרלין" לא היתה כוס התה של רבים מבין חברי חובבי סדרות הפנטזיה. הם טענו שהיא ילדותית מדי, שקו העלילה המרכזי שלה הוא...

על דוקטור הו ומסע בזמן

על דוקטור הו ומסע בזמן

במהלך העונות של דוקטור נעשה שימוש בגישות שונות של מסע בזמן. זו אחת הסדרות הכי לא אחידות מבחינת הגישה לנושא, והם התחמקו מזה לא אחד ע"י הטענה של הדוקטור שהזמן הוא לא קו אלא סוג של "Wibbly Wobbly Timey Wimey", אבל עדיין, שתי הגישות שוות התייחסות במיוחד לאור שני הפרקים האחרונים ששודרו.

0 Comments

  1. אפפ 24 במרץ 2009
    הגב

    אולי. אבל, <br>
    אני חושבת. ואני אומרת את זה בתור אחת שהייתה מכורה לטלנובלות, בעיקר ספרדיות אומנם אך גם לשיר שלנו, והאלופה. <br>שזה כי כל אחד רוצה לברוח מהמציאות שלו, אז מה יותר נחמד מלחיות מציאות של מישהו אחר? <br>ודווקא המתח מפרק לפרק מגביר את הכמיהה שלנו לבריחה מהמציאות. <br>זה לא כמו סרט. כי בניגוד לסרט, פה יש לך את הציפיה, ואת הייחול והדמיון מה יקרה בפרק הבא <br>הזמן שאתה מקדיש לסדרה והזמן שאתה חושב מה יהיה, למעשה, מזין ומחייה אותך. <br>לכן גם שסדרה מסתיימת נורא קשה. זה מה שקרה לי <br>

הגיבו