פרסומות

מסע אל העבר (רב קו)

משהו לא מסתדר לי עם הבחירה בחיים יבין להציג את רב-קו. הכרטיס הזה אמור להיות "הדרך חדשה לנסוע באוטובוס" ומסיבה לא מובנת החליטו להביא דינוזאור כמו חיים יבין לייצג אותו. לא שיש לי בעיה עם חיים יבין, הוא אחלה מגיש ודוקומנטר מעולה, אבל התדמית שלו היא לחלוטין לא תדמית של חדשנות – להיפך.
 
גם אם נניח שההצבה של יבין כפרזנטור הונחתה מלמעלה ולא ניתן היה להשתמש במישהו אחר, אז למה להתעקש ולהציג אותו בשחור לבן. בסדר, אז חיים יבין היה בטלוויזיה מאז תקופת ה"שחור לבן" וזו מעין קריצה לתקופה הזאת, אבל אני לא רואה איך זה תורם למוצר. הפרסומת עצמה נבנתה כאילו היא נועדה לחזק את המותג "חיים יבין" ולא את המותג "רב קו".
 
רב קו נפלו באחת השגיאות הגדולות שאפשר לעשות – הם התאימו את המותג לפרזנטור ולא להפך. עם כל הכבוד לחיים יבין, במקרה הזה הוא לא האיש המתאים למשימה.
 
לא יהיה בסדר (בנק לאומי)
יש מן קטע כזה לחברות גדולות שרוצות שהצרכנים שלהן יתחברו אליהן ברמה הרגשית. הן לוקחות משפט שהרבה אנשים משתמשים בו ומנסות לנכס אותו לעצמן. התוצאה היא בד"כ סרט מלוקק שהקשר בינו ובין המוצר מאולץ לחלוטין.
 
"יהיה בסדר" של בנק לאומי לא שונה מכל הפרסומות שתיארתי לעיל. המשפט המשומש "יהיה בסדר", הנסיון להציג את הפרסומת כאילו באמת קיבלו את הפידבקים המוצגים בה מאנשים ברחוב, המצולמים והמיקומים שמנסים לדמות סיטואציות שכולנו מכירים ושמעוררות בנו רגש חם, והסיום הבלתי נמנע של הבחור והבחורה המאוהבים… נמאס!
 
עושים מוזיקה (סלקום)
על הפרסומת הזאת יש לי רק סופרלטיבים. אני תוהה מי הגאון שכתב את הראפ הזה שמכיל בתוכו את השירים שכולנו מכירים ואוהבים בין  אם ברמיזות ובין אם בשמם. מצאתי את עצמי מזמזם את השיר במשך כמה ימים בלי הפסקה ולא הייתי היחיד.
 
אני חושב שמה שהכי יפה בפרסומת הוא שלמרות שמדובר בשירים שכולנו מכירים וזו פרסומת שפונה לרגש והיא תואמת בצורה כמעט מושלמת את הפרסומות הזוועתיות מהסעיף הקודם, במקרה הזה הקשר של הפרסומת למוצר מושלם ואין כאן שום אילוץ. לסלקום אני אומר – יישר כוח, רוצים עוד כאלה.

פוסטים קשורים

בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך

בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך

שתי פרסומות שהתחילו להופיע על מסך הטלוויזיה לאחרונה תפסו את תשומת ליבי. הפרסומת של ג'וי והפרסומת של ספרינג טי. בשתי הפרסומות מנסים לעשות את אותו הדבר בדרכים שונות. בשתיהן מנסים המפרסמים לקשר בין המותג לחוויות גדולות מהחיים. ההבדל בסופו של דבר, הוא בצורה שבה מגשרים על הפער.

יותר מדי מרגש

יותר מדי מרגש

בפרסומת של סלקום למסלול המשפחה שלהם, מוצגת פגישה בין אם אתיופית ששלחה את ביתה התינוקת לארץ ונשארה מאחור, לבין ביתה שכבר התבגרה ועכשיו היא חיילת. זה נשמע כל כך זול ולא קשור למה שהתרחש באותו רגע על המרקע שהרגש הכי חזק שחשתי באותו רגע היה כעס. כעס על סלקום שמנסה לנצל סיפור כל כך אמיתי וחם לרווח כלכלי.

על פרסומות ושוביניזם

מדהים איך האח הגדול אוכל את זמן הטלוויזיה, בעיקר כשאין יותר מדי מה לראות. בכל רגע פנוי עוברים לערוץ 20 והבלוג שוקט על שמריו כי מה כבר יש לספר כאן שלא סיפרתי באח הקטן?לשמחתי הרבה יש פרסומות שמעלות לי את הסעיף ומחיות לי את הבלוג אפילו אם זה רק לפוסט אחד (בינתיים). ומה עם בעלך?אחת הפרסומות...

2 Comments

  1. moriarty 8 במרץ 2009
    הגב

    הסיבה לשימוש בחיים יבין <br>
    היא כנראה שקהל היעד של המוצר הוא אנשים מבוגרים ופנסיונרים. <br><br>את שתי הפרסומות האחרות לא ראיתי, היות ואין לי טלוויזיה. <br>

  2. ביקורט 8 במרץ 2009
    הגב

    ועדיין <br>
    ההופעה שלו בשחור לבן מלבד היותה דאחקה על ראשית השידורים שלו, לא מעלה ולא מוסיפה דבר למותג אותה היא אמורה לקדם. <br>

הגיבו