נטוויזן והחוצפה הישראלית

הפרסומת החדשה של נטוויזן הצליחה לגעת בי, אבל לא בצורה טובה. התעצבנתי. מאוד התעצבנתי. לראות חברה שמפרסמת את עצמה ע"י כך שהם מראים כיצד "גיבור" הפרסומת פועל בצורה מאוד לא נורמטיבית ומאוד "ישראלית" על מנת לקדם את עצמו ואת "אהוביו" על חשבון אחרים גרם לי לחשוב רעות על הדרך שבה החברה פועלת.
 
בפרסומת רואים אב וילדה עומדים בתור למתקן שעשועים (נראה לי שמדובר בצרפת). התור ארוך והילדה משתעממת ומראה זאת (בהעווית פנים מוגזמת, יש לציין). האב החכם מאתר את המקום ממנו משמיעים את המוזיקה, ניגש לשם, מחבר את נגן הMP3 ומשמיע דרך הרמקולים את ההמנון (הצרפתי, אני חושב).
בעת שכולם עומדים דום ושרים עם ההמנון, הוא וילדתו, בחוסר כבוד משווע, עוקפים את כולם בתור ועולים למתקן.
 
אני מנסה להבין מה הערך המוסף שהפרסומת הזו מעבירה וכל מה שאני מצליח למצוא זה – כשאתם נוסעים לחו"ל השירות החדש להורדת שירים של נטויזן יעזור לכם להיות מניאקים ולהתנהג כמו כל "ישראלי מצוי", ואני תוהה האם הצופים באמת יכולים להזדהות עם מעשה מעורר בחילה שכזה בלב שלם. לדעתי כל צופה שרואה את זה יאמר לעצמו מיד, אני לא בן אדם כזה (במיוחד לאחר שטפטפו לנו לראש כיצד כל אחד מאיתנו הוא שגריר בחו"ל).
 
בראש ובראשונה פרסומת צריכה לגרום לנו לרצות להתנהג כמו האדם שמשתמש במוצר שהיא מוכרת והפרסומת הזאת נכשלת ובגדול. 3 בסולם הביקור"ט (וגם זה רק בגלל שהם השתמשו בצרפת, שאחרי מופע הזיקופקקים, רבים מאיתנו לא אוהבים במיוחד).

פוסטים קשורים

בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך

בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך

שתי פרסומות שהתחילו להופיע על מסך הטלוויזיה לאחרונה תפסו את תשומת ליבי. הפרסומת של ג'וי והפרסומת של ספרינג טי. בשתי הפרסומות מנסים לעשות את אותו הדבר בדרכים שונות. בשתיהן מנסים המפרסמים לקשר בין המותג לחוויות גדולות מהחיים. ההבדל בסופו של דבר, הוא בצורה שבה מגשרים על הפער.

יותר מדי מרגש

יותר מדי מרגש

בפרסומת של סלקום למסלול המשפחה שלהם, מוצגת פגישה בין אם אתיופית ששלחה את ביתה התינוקת לארץ ונשארה מאחור, לבין ביתה שכבר התבגרה ועכשיו היא חיילת. זה נשמע כל כך זול ולא קשור למה שהתרחש באותו רגע על המרקע שהרגש הכי חזק שחשתי באותו רגע היה כעס. כעס על סלקום שמנסה לנצל סיפור כל כך אמיתי וחם לרווח כלכלי.

על פרסומות ושוביניזם

מדהים איך האח הגדול אוכל את זמן הטלוויזיה, בעיקר כשאין יותר מדי מה לראות. בכל רגע פנוי עוברים לערוץ 20 והבלוג שוקט על שמריו כי מה כבר יש לספר כאן שלא סיפרתי באח הקטן?לשמחתי הרבה יש פרסומות שמעלות לי את הסעיף ומחיות לי את הבלוג אפילו אם זה רק לפוסט אחד (בינתיים). ומה עם בעלך?אחת הפרסומות...

5 Comments

  1. מטר שמונים 24 במאי 2006
    הגב

    אכן הישראלי המכוער במלוא הדרו
    זה שתמיד חושב שכולם מוכנים לקבל את ההתחכמויות הטיפשיות שלו<br>ביקורת צודקת בהחלט

  2. ע ל ו מ ה 24 במאי 2006
    הגב

    אבל איזה יפה הפרסומת של VOD? הא?
    "לראות רק מה שאתה אוהב". אני מוקסמת כל פעם.

  3. ביקורט 24 במאי 2006
    הגב

    ואני עדיין תוהה
    ממתי ישראלים מורידים את ההמנון הצרפתי לIPOD שלהם?

  4. ביקורט 24 במאי 2006
    הגב

    פרסומת בהחלט מרגשת.
    משום מה אני מרגיש שמשהו שם התפספס אבל מאחר ואני לא מצליח לשים את האצבע על זה, העדפתי שלא לכתוב עליה.

  5. מטר שמונים 24 במאי 2006
    הגב

    ממתי שהם מתחברים לנטויזיון כנראה
    חחחחחחח

הגיבו