על חומוס ונקניקיות

הפרסומאים של חומוס צבר כנראה בבעיה אם הם נאלצים לגייס לעזרתם תוכנית ילדים מתקופת השחור לבן בשביל לפרסם את המוצר שלהם. אך גם אם נתעלם מגל הרטרו הלא מובן שעובר עליהם, יהיה קשה לנו להסביר מדוע הם מסרבים לחדש.
 
את הסלוגן "חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל" צריך לשמור, זה קו פרסומי כללי וניתן לגשת אליו מכיוונים רבים ומעניינים (ראו ערך הפרסומות הראשונות שנעשו עם אותו הסלוגן), אך את קריאת הקרב, "יאללה סולחה", היו צריכים מזמן להחביא בבוידעם (בואו נודה על האמת, מעולם לא האמנו שחומוס יכול להשכין שלום).
 
** עדכון: צבר יצאו בפרסומת מחודשת ובה החלק הצבעוני מתחיל מיד לאחר הסולחה. לצערי את הדרוש תיקון הם לא תיקנו ואני מנצל את הבמה הזאת כדי לקרוא לצבר: אנא חידלו, קצנו בסולחות, קצנו בזקן שמתיימר לפתור את הכל באמצעות החומוס. אפילו שכונת חיים לא יכולה לעזור לקונספט כל כך מת.
 
4.5 בסולם הביקור"ט
 
– –
 
זוגלובק החליטו לנעוץ את שיניהם בבשר הרך של צופי הטלוויזיה הקרניבורים. לא עוד ירכינו ראשם ויאמרו שהטורפים אינם מוסריים, לא עוד נאכל נקניקיות בהחבא תוך חשש מפעיל אנונימוס ותמונות הפרות השחוטות, לא עוד!
מעתה והלאה אמרו בקול גדול ובגאווה – קרניבורים אנו ומבשר אנו נהנים. ראו נא, אפילו הדבקנו לנו שיני ערפד (אופס… זאב) מפלסטיק כדי להוכיח זאת.
 
למרות הסגנון המצועצע זוגלובק מעבירה בדיוק את מה שהתכוונה להעביר. לקרניבורים אמיתיים מגיע בשר משובח, וזה ככל הנראה הנקניקיות שלהם. כטורף אמיתי, אני חייב לאמר, בי הם הצליחו לגעת.
 
8 בסולם הביקור"ט.
 
– –
 
ואם אתם תוהים מדוע שתי ביקורות ברשומה אחת, זה סתם בגלל שרציתי לציין שנקניקיות בחומוס זה מעדן.
 

פוסטים קשורים

בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך

בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך

שתי פרסומות שהתחילו להופיע על מסך הטלוויזיה לאחרונה תפסו את תשומת ליבי. הפרסומת של ג'וי והפרסומת של ספרינג טי. בשתי הפרסומות מנסים לעשות את אותו הדבר בדרכים שונות. בשתיהן מנסים המפרסמים לקשר בין המותג לחוויות גדולות מהחיים. ההבדל בסופו של דבר, הוא בצורה שבה מגשרים על הפער.

יותר מדי מרגש

יותר מדי מרגש

בפרסומת של סלקום למסלול המשפחה שלהם, מוצגת פגישה בין אם אתיופית ששלחה את ביתה התינוקת לארץ ונשארה מאחור, לבין ביתה שכבר התבגרה ועכשיו היא חיילת. זה נשמע כל כך זול ולא קשור למה שהתרחש באותו רגע על המרקע שהרגש הכי חזק שחשתי באותו רגע היה כעס. כעס על סלקום שמנסה לנצל סיפור כל כך אמיתי וחם לרווח כלכלי.

על פרסומות ושוביניזם

מדהים איך האח הגדול אוכל את זמן הטלוויזיה, בעיקר כשאין יותר מדי מה לראות. בכל רגע פנוי עוברים לערוץ 20 והבלוג שוקט על שמריו כי מה כבר יש לספר כאן שלא סיפרתי באח הקטן?לשמחתי הרבה יש פרסומות שמעלות לי את הסעיף ומחיות לי את הבלוג אפילו אם זה רק לפוסט אחד (בינתיים). ומה עם בעלך?אחת הפרסומות...

0 Comments

  1. ע ל ו מ ה 24 באפריל 2006
    הגב

    לדעתי זוגלובק צריכים לצרף
    זוג ניבי פלסטיק לכל אריזת נקניקיות. אפילו אני אשקול לקנות חבילה בשביל השטות הזו (גם אם כנראה בסוף אזרוק את הנקניקיות 🙂

  2. עכבר כחול מדבר 24 באפריל 2006
    הגב

    חחחחחח
    אהבתי את הסיום.

  3. ביקורט 24 באפריל 2006
    הגב

    צודקת לחלוטין
    זה אחלה מוצר נלווה ואני אתפלא אם הם לא יעשו את זה. אולי כדאי להציע להם…

  4. ביקורט 24 באפריל 2006
    הגב

    רב תודות
    אני עדיין מחכה לרשומה על הקרב בין מר סלע, למר דף נייר (של אסף אא)…

  5. עכבר כחול מדבר 24 באפריל 2006
    הגב

    כבר היו למר סלע חקיינים בעבר
    אבל מר סלע יש רק אחד. ומר סלע זה הוא. פוקו פוקו פאם.<br><br>ומר דף נייר אגב, היה הטוב מכולם…=P

הגיבו