הקריסטל האפל

אז ראיתי את “the dark crystal” בנטפליקס. לקח לי כמעט פרק שלם להתרגל לעובדה שמדובר בבובות עם מגוון מוגבל של הבעות פנים. אבל גם אחרי שהתרגלתי, למרות שצפיתי בכל 10 הפרקים, לא הצלחתי להתחבר לחלוטין לכל המכלול שנוצר. אני לא אומר שלא נהניתי, אבל היה לי קשה לסספנד כמה מהבעיות שאפרט עליהן בהמשך. הפוסט מכיל ספוילרים, ראו הוזהרתם.

העולם

הרקע של העלילה מצוין ויכול להיות בסיס למגוון סיפורים פנטסטיים. העולם שבנו ב-10 דק’ הראשונות של הסדרה הוא עשיר ומלא בכל טוב. וגם לאורך הסדרה מפוזרים רמזים להרפתקאות שהיו בעבר ולהיסטוריה עשירה שניכר שהושקעה בה הרבה עבודה ומחשבה.

קצת הפריע לי שבקריינות שבהתחלה הזכירו את העובדה שיש שבעה שבטים של גלפלינגים, אבל פירטו רק לגבי שלושה מהם (שבמקרה אלו השבטים שמהם יצאו הגיבורים). זה לא שהתעלמו אח”כ לחלוטין משאר השבטים אבל הם בהחלט קיבלו הרבה פחות יחס והרגישו די מיותרים. אולי בעונות הבאות (אם תהיינה) נלמד עליהם יותר אבל כרגע מלבד כמה אזכורים והופעות קצרות, לא זכינו לדעת עליהם כמעט כלום.

אבל מלבד הבעיה הקטנה הזאת (שאני מעריך שתיפתר אם תהיינה עוד עונות) יש בעולם הזה המון יצורים שעל חלקם למדנו ממש מעט ויהיה אפשר להרחיב עליהם המון. מפת העולם מורכבת ממערות, קטקומבות, מדבריות ועוד. המון מקומות שכולם חלק מת’רה ושיכולים להיות חלק משמעותי מהרפתקאות עתידיות.

הבובות

כמו שכתבתי למעלה, קשה להתעלם מהעובדה שאנחנו רואים בובות. אחרי פרק אחד הצלחתי פחות או יותר להתעלם מזה בסצנות רגילות אבל כשנגענו לסצנות האקשן, ולקרבות החרבות בפרט, לא יכולתי. זה היה פשוט מביך ולא אמין וראו שהם ניסו להמעיט בקרבות כאלה ככל הניתן.

הסיפור עצמו כלל גם לא מעט מוות ורגעים שאמורים להיות קורעי לב אבל רק באחד או שניים מהם באמת הרגשתי משהו כלפי הדמות שחוותה את הכאב. בשאר הפעמים לא חשתי דבר. אולי בגלל שצפיתי מה הולך לקרות באותם רגעים ואולי בגלל שמדובר בבובות והבעות הפנים המוגבלות לא הצליחו להעביר לי את מה שהדמות אמורה להרגיש.

אני יודע למה בחרו מלכתחילה לעשות את הסדרה בפורמט הזה. אני מבין שהם רצו שזה יהיה פריקוול/חידוש לסרט של ג’ים הנסון מ 1982, אבל זה פשוט פגם משמעותית בתוצאה הסופית שהייתה יכול להיות מדהימה אם היו עושים אותה באנימציה.

הרעים

הסקקסילים התחילו כרשעים שאפשר להבין את המטרה שלהם. הם פעלו בחכמה (בערך) כדי לשמור על כוחם והבינו את הצורך בנתינים ובשמירה על יחסים של תן וקח (גם אם הם יותר לוקחים) עם הגלפלינגים. כשהם קלטו שהקריסטל כבר לא מספק להם אורך חיים, והם צריכים לקחת את תמצית החיים מיצורים אחרים, היינו מצפים שהם יבינו שהם חייבים להתכונן לעתיד. בהתחלה הם עוד דיברו על זה שחייבים לשמור גלפלינגים שיתרבו כדי שגם בעתיד יהיה ממה לנקז תמצית אבל ככל שהעלילה התקדמה נראה שהרעיון פשוט נשכח מהם והם שמו להם למטרה לנקז את כולם כמה שיותר מהר.

בהתחלה חשבתי שזו כתיבה עצלה אבל ככל שאני חושב על זה אני רואה שזה סממן של התמכרות. המעבר מניסיון לרצות את הגלפלינגים ולגרום להם לעשות דברים מרצון אל הניסיון לרמות אותם ובהמשך אל הניסיון להשמיד אותם בעבור התמצית, החל בערך אחרי שהם טעמו מהתמצית בפעם הראשונה. הצורך שלהם בתמצית העביר אותם על דעתם וגרם להם לאבד את היכולת לחשוב על העתיד הרחוק יותר בו הם ישמידו את כל הגלפלינגים ולא יהיה להם מאיפה להשיג תמצית יותר.

סוף?

הסיום השאיר המון נקודות פתוחות שזו לטעמי רעה חולה של הרבה תכניות בעידן הנוכחי. ההבנה של היוצרים שיהיו ככל הנראה עוד עונות גורמת להם לסיים כל עונה במצב שהוא לא בדיוק סיום. מעין אמצע מותח של סיפור שבו בעיה אחת עיקרית נפתרה, מספר בעיות שהיו פחות עיקריות או רחוקות יותר לא נפתרות ועל הדרך יוצרים עוד בעיות חדשות.

האיפול (the darkening) למשל – חלק יחסית משמעותי מהסיום, דיברו על זה לאורך כל העונה, ועדיין -סוף העונה הגיע לא יודעים על זה כמעט כלום. לא מאיפה האנרגיה הזאת הגיעה, לא מה בדיוק היא גורמת. ואם כבר ניטפיקינג – אם לעץ היה את הכוח לשאוב את האנרגיה (הוא נתן את הכוח הזה לדיט) אז למה הוא לא עשה את זה כשהוא נאכל ע”י היצורים שהיו נגועים באיפול?

הבעיה שלי עם הגישה הזאת היא שאני אף פעם לא יכול לדעת אם היוצרים חשבו לעומק על הנושאים שהם פתחו ויש להם מראש תכניות לכל אלמנט בעייתי שיצרו או שהם פועלים בסגנון “אבודים” והם פשוט זורקים את הגיבורים למצבים מסוימים ואומרים לעצמם, כשנגיע לגשר ניצור איזה פתרון רלוונטי לזה.
האם הם יודעים בדיוק מה האיפול או שפשוט השתמשו בו כמקגאפין מתוך מטרה להמציא איזה משהו באחת העונות הבאות אם וכאשר תהיינה?

אגב, אם זה אכן פריקוול (ולא חידוש כפי שקראתי במקומות מסוימים), אז אני מבין למה הם לא יצרו סוף יותר מובחן. הם צריכים, בסוף כל העונות שיהיו, להגיע למצב של תחילת הסרט שבלשון המעטה, הוא לא מצב טוב. זה אומר שאולי נראה ניצחונות קטנים גם בעונות הבאות אבל רק הסרט ירגיש לנו באמת כמו סיום עונה.
מצד שני, אולי נזכה לראות איך נכתבה הנבואה מהסרט ומאחר ואני לא זוכר את ה”איפול” בסרט (יכול להיות שהיה, ראיתי ממש ממש מזמן), אולי נזכה לראות את הסיום האמיתי של קו העלילה הזה.

לסיכום

עולם שבנוי נהדר עם המון פוטנציאל שלא מומש במלואו בעונה הראשונה, בין השאר בגלל השימוש בבובות. אני לא יודע אם זה נועד לילדים או לבוגרים יותר. מצד אחד כל המוות שמתרחש שם נותן תחושה כאילו ניסו לכוון לקהל בוגר יותר. מצד שני, הקריקטוריזציה שעברו ה”רעים” והסיפור היחסית גנרי של כמה שבטים שחוברים יחד להתמודד מול רשע זה או אחר, גורמים לי לחשוב שכיוונו דווקא לילדים.

כך או כך, בסה”כ נהניתי למרות הבעייתיות עם הבובות ולמרות הסוף הלא סגור מספיק. סביר להניח שאראה עוד עונה אם תהיה .