בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך
שתי פרסומות שהתחילו להופיע על מסך הטלוויזיה לאחרונה תפסו את תשומת ליבי.
הראשונה היא פרסומת המשך לפרסומת joy זה joy ובה ממשיך אותו “טייקון” מהפרסומות הקודמות לקשר בין מעדן החלב לחוויות שכולנו רק חולמים עליהן
והשניה היא פרסומת לספרינג-טי בה תוהה הקריין מתי הפעם האחרונה שבה חווינו משהו בפעם הראשונה.
בשתי הפרסומות מנסים לעשות את אותו הדבר בדרכים שונות. בשתיהן מנסים המפרסמים לקשר בין המותג לחוויות גדולות מהחיים. ההבדל, בסופו של דבר, הוא באופן שבו מגשרים על הפער.
במקרה של ג’וי אנחנו נחשפים לחיים המרתקים והבלתי אפשריים של טייקון מארץ הטייקונים, הוא מכסח את הצורה לצ’אק ונוריס, רוקד על הרחבה עם אוליביה תוך שהוא עושה את הטרבולטה ועושה כושר עם מר ביקיני 2014. מה שבולט לנו כאן הוא ההגזמה. הכל כל כך מוגזם שכאשר אומרים בסוף שלאכול ג’וי זה אותו דבר ברור לנו שלא מתכוונים לזה ברצינות.
במקרה של ספרינג טי לעומת זאת מציגים חוויות שרבים מאיתנו חווינו. יום הולדת, צעד ראשון,נשיקה, מכונית, גלישה בים, טיול בחו”ל ועוד. ורגע אחרי שמראים לנו את כל הרגעים המכוננים האלה, הם משווים אותו לטעימת ספרינג-טי בטעמים חדשים. בדיוק כמו בפרסומת של ג’וי הפער בין החוויות שמוצגות למוצר הסופי הוא עצום, אבל כאן הם מתייחסים אל ההשוואה ברצינות תהומית ולא מאפשרים לנו לגשר על הפער באמצעות חיוך.
בשורה התחתונה, זה ההבדל בין פרסומת חד פעמית סבירה מינוס לג’וקר שיכול להמשיך עוד 20 פרסומות ועדיין לא להימאס.