בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך

בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך

שתי פרסומות שהתחילו להופיע על מסך הטלוויזיה לאחרונה תפסו את תשומת ליבי.
הראשונה היא פרסומת המשך לפרסומת joy זה joy ובה ממשיך אותו “טייקון” מהפרסומות הקודמות לקשר בין מעדן החלב לחוויות שכולנו רק חולמים עליהן

והשניה היא פרסומת לספרינג-טי בה תוהה הקריין מתי הפעם האחרונה שבה חווינו משהו בפעם הראשונה.

בשתי הפרסומות מנסים לעשות את אותו הדבר בדרכים שונות. בשתיהן מנסים המפרסמים לקשר בין המותג לחוויות גדולות מהחיים. ההבדל, בסופו של דבר, הוא באופן שבו מגשרים על הפער.

במקרה של ג’וי אנחנו נחשפים לחיים המרתקים והבלתי אפשריים של טייקון מארץ הטייקונים, הוא מכסח את הצורה לצ’אק ונוריס, רוקד על הרחבה עם אוליביה תוך שהוא עושה את הטרבולטה ועושה כושר עם מר ביקיני 2014. מה שבולט לנו כאן הוא ההגזמה. הכל כל כך מוגזם שכאשר אומרים בסוף שלאכול ג’וי זה אותו דבר ברור לנו שלא מתכוונים לזה ברצינות.

במקרה של ספרינג טי לעומת זאת מציגים חוויות שרבים מאיתנו חווינו. יום הולדת, צעד ראשון,נשיקה, מכונית, גלישה בים, טיול בחו”ל ועוד. ורגע אחרי שמראים לנו את כל הרגעים המכוננים האלה, הם משווים אותו לטעימת ספרינג-טי בטעמים חדשים. בדיוק כמו בפרסומת של ג’וי הפער בין החוויות שמוצגות למוצר הסופי הוא עצום, אבל כאן הם מתייחסים אל ההשוואה ברצינות תהומית ולא מאפשרים לנו לגשר על הפער באמצעות חיוך.

בשורה התחתונה, זה ההבדל בין פרסומת חד פעמית סבירה מינוס לג’וקר שיכול להמשיך עוד 20 פרסומות ועדיין לא להימאס.

logo

Related posts

יותר מדי מרגש

יותר מדי מרגש

בפרסומת של סלקום למסלול המשפחה שלהם, מוצגת פגישה בין אם אתיופית ששלחה את ביתה התינוקת לארץ ונשארה מאחור, לבין ביתה שכבר התבגרה ועכשיו היא חיילת. זה נשמע כל כך זול ולא קשור למה שהתרחש באותו רגע על המרקע שהרגש הכי חזק שחשתי באותו רגע היה כעס. כעס על סלקום שמנסה לנצל סיפור כל כך אמיתי וחם לרווח כלכלי.

על פרסומות ושוביניזם

מדהים איך האח הגדול אוכל את זמן הטלוויזיה, בעיקר כשאין יותר מדי מה לראות. בכל רגע פנוי עוברים לערוץ 20 והבלוג שוקט על שמריו כי מה כבר יש לספר כאן שלא סיפרתי באח הקטן?לשמחתי הרבה יש פרסומות שמעלות לי את הסעיף ומחיות לי את הבלוג אפילו אם זה רק לפוסט אחד (בינתיים). ומה עם בעלך?אחת הפרסומות...

פרסומות

מסע אל העבר (רב קו)משהו לא מסתדר לי עם הבחירה בחיים יבין להציג את רב-קו. הכרטיס הזה אמור להיות "הדרך חדשה לנסוע באוטובוס" ומסיבה לא מובנת החליטו להביא דינוזאור כמו חיים יבין לייצג אותו. לא שיש לי בעיה עם חיים יבין, הוא אחלה מגיש ודוקומנטר מעולה, אבל התדמית שלו היא לחלוטין לא תדמית של חדשנות ...

Leave a comment