מרלין

השבוע שודר הפרק האחרון של “מרלין” סדרה שהציגה את הקוסם הידוע מהאגדות של המלך ארתור, כאדם צעיר שרק לומד להשתמש בכוחותיו ושנאלץ להסתיר אותם עקב חוקיו של המלך אות’ר (אביו של ארתור). “מרלין” לא היתה כוס התה של רבים מבין חברי חובבי סדרות הפנטזיה. הם טענו שהיא ילדותית מדי, שקו העלילה המרכזי שלה הוא פשטני מאוד ועוד כהנה וכהנה אמירות בוז. אבל איכשהו אהבתי את הסדרה הזאת. היה בה מעין תום שכמעט ולא רואים בסדרות שרצות היום על המסכים ולמרות שהיו בה כמה פרקים שבהם רציתי לקבור את עצמי מרוב חורים בעלילה, היו בה כמה פרקים שאני מחשיב אותם כמופתיים.

“מרלין” לחלוטין לא נצמדה לסיפור המיתולוגי של המלך ארתור ומלבד הדמויות לא היה יותר מדי קשר לסיפור המקורי, אבל קשה לומר שציפיתי לזה. כמעט אף סדרה שמהווה חידוש/טייק-אוף על מיתולוגיה קיימת לא מצליחה לשמור על העלילה המקורית לאורך זמן. ב”מרלין” פשוט החליטו לא לנסות יותר מדי, הרי כבר מהרגע הראשון שבו הם הפכו את מרלין וארתור לבני אותו גיל בערך, הם עיוותו את המקור.

מכאן יש ספויילרים לפרקים האחרונים אז מי שלא ראה ומתכוון לראות, אני ממליץ לחזור רק לאחר הצפיה.

בפרקים האחרונים היו כמה דברים שהפריעו לי כמו למשל – למה מרלין בחר לספר לארתור את הסוד שלו דווקא עכשיו? לכאורה לא היתה סיבה שלא היתה קיימת בעבר. האם בגלל שהנבואה שעליה התבססה כל העונה האחרונה התקיימה, מרלין החליט שזה הרגע להתוודות? הם היו בעבר במצבים לא פחות קשים שנראו לא פחות בלתי פתירים ומרלין בחר שלא לגלות את סודו אז. הם היו בעבר במצבים שבהם הקסם של מרלין יכול היה להציל אותם ומרלין בחר שלא להשתמש בו כדי לא להסגיר את הסוד שלו. אני לא יכול להמנע מהתחושה שמרלין בחר לספר לארתור את סודו מסיבה אחת בלבד והיא שזה הפרק האחרון. גם העובדה שגוון ניחשה את סודו של מרלין לפתע פתאום נראית מאולצת. היו לה במהלך העונות יותר ממספיק רמזים בשביל לחשוד, אז נכון שהפעם גאיוס נתן לה רמז עבה ביותר אבל גם הרמז הזה ניתן לאחר שהיא כבר חשדה.

המוות של ארתור בסוף הפרק נראה לי קצת מיותר. אין לי בעיה עם מוות של דמות ראשית אם יש סיבה מספיק טובה שזה יקרה. אם למשל המוות גורם לדמות מסויימת אחרת לפעול בצורה שהיא לא היתה פועלת בה אם הדמות הראשית היתה נשארת החיים. זה לא היה המצב כאן. המוות של ארתור בה לתת נופך דרמטי ומעט “טוויסטי” לסיום, אבל לדעתי גם אם הוא היה נשאר בחיים הסיום של הסדרה היה לא פחות טוב.

ולמרות הטענות האלה, היו בפרקים האלה הרבה דברים שאהבתי ומדובר בסיום סדרה ראוי לשמו. למרות שההתוודות של מרלין נראתה לי מאולצת, מה שבא בעקבותיה היה לטעמי השיא של כל הסדרה. האופן שבו ארתור נרתע ממרלין בעקבות הגילוי, גם בגלל הקסם אבל בעיקר בגלל שהוא הרגיש נבגד. והאופן שבו הם כאילו מגלים זה את זה ואת יחסי הידידות ביניהם מחדש במהלך הדרך לאוואלון.
אפשר היה לחוש בבלבול ובחוסר ההבנה של ארתור שמבחינת מרלין כלום לא השתנה, כשהוא שאל אותו “למה אתה ממשיך להתנהג כמו משרת?”. ואפשר היה לראות את ההבנה הסופית שחלחלה לתודעתו כשמילים האחרונות שהוא אמר למרלין היו “תודה לך”.

הסדרה כולה התבססה רבות על היחסים בין ארתור למרלין, כשבעונה האחרונה עשו המון כדי להראות לנו עד כמה היחסים האלה הפכו לעמוקים עם ים של אמון והערכה שרוחשים מתחת למשחקי מילים ועקיצות הדדיות. בדרך האחרונה של ארתור כל מה שהיה חבוי צף אל מעל לפני השטח ולמשך פרק אחד בלבד כלום לא היה חבוי ביניהם. ואולי זו הסיבה שכל כך התאכזבתי ממותו של ארתור. המוות הזה בעצם מנע משניהם לממש את האמון המלא שנוצר ומנע מאיתנו מלראות איך הם היו מסתדרים בחיי יום יום עכשיו כאשר ארתור יודע שלמרלין יש כוח. האם משהו היה משתנה? ואם כן, אז באיזה שלב? באבחת החלטה של תסריטאי הוחלט עבורנו שבין מרלין וארתור לא יהיה עוד שום דבר מלבד מה שנאמר במסע הזה. אני אישית הייתי מעדיף סוף פתוח יותר.

עוד אהבתי בפרקים האחרונים את השחרור של מורגנה. אחרי שה”רשעות” שלה היתה מוגבלת איכשהו במהלך הפרקים הקודמים, בפרק הזה נתנו לה לשחרר את הכל. אם בתחילת הפרק מורגנה היתה הרבה יותר אפלה מאשר בשאר הסדרה, אז אחרי התבוסה שלה בקרב הגדול היא נטמעה כולה בצד האפל עם רצון אחד בודד – שארתור ימות. אפשר היה לראות בעיניים שלה שלא מעניין אותה שום דבר אחר.

אהבתי גם שהקסם סוף סוף עלה רמה. לראות את מרלין עומד על צוק ומפרק צבא שלם (כולל את מורגנה) היה שיפור משמעותי לעומת ההעפה של אנשים באוויר שראינו אותו עושה עד עכשיו (בחייאת, לפחות פעמיים במהלך הסדרה הוא גרם למורגנה לאבד את ההכרה עם הקסם הזה… הוא לא היה יכול פשוט לדקור אותה עם אקסקליבר כשהיא היתה במצב ההוא וכל הבלאגן הזה היה נמנע?).

ולסיום אהבתי את זה שלא היתה דמות ראשית אחת שלא קיבלה את הכבוד הראוי לה בפרק הזה (אולי חוץ ממורדרד שמת די מוקדם בתחילת הפרק). כל אחד קיבל את הזמן שלו ואת הסגירה שלו. גוון חזרה לרגע למקורותיה כשטיפלה בחולים בזמן הקרב, קצת לפני שנאלצה לקחת על עצמה את האחריות של לשלוט לבדה על כל הממלכה. גאיוס עשה את מה שהוא ידע לעשות טוב כל העונות וזה לתת עצה למלך ולטפל בו כרופא הראשי שהוא.