קצרצרים על טלוויזיה

אין לי לאחרונה יותר מדי זמן לכתוב פוסטים למרות שיש לי מה לומר על מספר תוכניות חדשות, אז הנה כמה הערות בקצרה:

מאוד ישן: נראה אותך – גירסת הסלבריטיז
קראתי ביקורת אחת, לא זוכר איפה, שטענה שבגירסת הסלבריטיס (אלירז שדה, טל מוסרי וההיא מערוץ הספורט ששכחתי את שמה) איבדה “נראה אותך” את מה שהבדיל אותה מתוכנית הפספוסים של יגאל שילון. בעוד יגאל שילון נהג למתוח סלבס, נראה אותך הציגה תגובות של אנשים אמיתיים. עוד טען המבקר שבגלל שהסלבס רגילים להיות מול מצלמה, ההתנהגות שלהם היתה פחות אותנטית (אני מקווה שאני מצטט את זה נכון מהזכרון, בכל זאת עבר שבוע).
ראשית, גם יגאל שילון הידוע מתח בתחילת הדרך אנשים “רגילים” ועבר רק מאוחר יותר לסלבס. השינוי, בשני המקרים, היה לטובה. אנשים “רגילים”, עם כל הכבוד להם, כל כך לא רגילים למצלמה שההתנהגות שלהם הופכת להיות קפואה משהו ואפשר כמעט לצפות איך הם יגיבו להוראות שנותנים להם. זאת ועוד, הם ברוב המקרים לא מנסים לשחק למצלמה כי הם עדיין לא קולטים שאת הפעולות שלהם יראות אלפי אנשים, הם מנסים לעבוד רק על מי שנמצא מולם. הסלבס לעומת זאת, מלבד ההכרות שלהם עם המצלמה, יודעים שהם נמצאים בשידור חי מול אלפי צופים גם בזמן הצילומים עצמם. בכל שלב הם חושבים גם איך לרמות את מי שנמצא לידם וגם איך זה ייראה למי שמסתכל עליהם באותו רגע מהבית.

לכל היתרונות האלה מתווספת העובדה שאנחנו מכירים את הסלבס. אנחנו יודעים עליהם לא מעט, ואנחנו רגילים לראות אותו ולהזדהות איתם על המסך הקטן. ואם נוסיף לקלחת הרותחת הזאת את העובדה שגם שי גולדשטיין ואבי נוסבאום מכירים את אותם אנשים והכינו הפתעות שיתאימו להם במיוחד, אנחנו מקבלים את “נראה אותך” על ספידים. לטעמי מרגע ששילון התחיל לעבוד על סלבס התוכנית שלו השתפרה פלאים וזה בדיוק מה שקרה גם עם נראה אותך. העובדה שהם הלכו עם זה צעד אחד רחוק יותר ועבדו על הסלבס בשידור חי רק מוסיף לזה. שאפו – רוצים עוד פרק.

פחות ישן: שחקו אותה בגדול
אם יש מקום אחד שבו אברי גלעד מוצא את עצמו זה שעשועון, ואם מדובר על שעשועון שמכיל בתוכו מספר שעשועונים, אז אדרבא. הרעיון להביא את כל השעשועונים הישנים שאהבנו לתוכנית אחת הוא מבורך, רק חבל שהחליטו לעשות מזה מופע סלבס ולא נותנים לצופים רגילים להשתתף. בניגוד ל”נראה אותך” שם כל השעשועון מבוסס על היכולת של המתמודד לאלתר תחת לחץ וכל הפוקוס הוא עליו, בשעשועונים של אברי גלעד (ברובם בכל אופן) הדגש הוא על הידע, על הפרס ועל היכולת שלנו הצופים לראות כמה אנחנו חכמים. היותם של המתמודדים אנשי טלוויזיה לא מעלה ולא מוסיפה ליכולת שלהם לסובב את הגלגל, ליפול על דחליל או לדעת שציפי שביט משקרת בריבוע המרכזי. אם גם ככה הפרסים שזוכים בהם הולכים לאחד הצופים בבית שענה הכי מהר על השאלות באתר, למה שלא פשוט תביאו אותו לפה ותנו לו לשחק על הפרס, אחרי הכל ככה תיווצר באמת דרמה ולא נצטרך לראות את לסלאו הולכת על הווילון כי לא באמת אכפת לה אם היא תזכה או לא.

עם זאת, השעשועונים האלה מצליחים לדגדג את בלוטות הנוסטלגיה שלנו ולכן כיף לצפות בהם גם אם הדרמה שמוצגת לנו היא מעושה. החידות הן עדיין חידות שכיף לנו לפתור ובכלל, לא הייתי מתנגד שיחזירו לי ערוץ של שעשועונים בפריים טיים במקום הריאליטי שיש היום. עד כמה שאני מחבב את האח הגדול, שעשועוני ידע אני אוהב יותר.

באיחור של שבוע: לעוף על המליון
ואם בשעשועונים עסקינן, אי אפשר שלא להתייחס לשעשועון החדש והמוצלח של ערוץ 10. הקונספט הוא פשוט, המתמודד בוחר אדם אחד מתוך 10, עושה איתו קרב ראש בראש, המנצח זוכה בפרס שאינו יודע מראש בין שקל ל 50,000 שקל והמפסיד נופל לבור. יש לנו כאן בעצם כל מה שצריך בשעשועון, דרמה, מסתורין, טריוויה וצחוקים. אפילו המנחה מזכיר במניירות שלו את אברי גלעד. עם מתכון כזה אי אפשר ליפול ואם השעשועון הזה היה בערוץ 2 הייתי צופה לו גדולות ונצורות. עם זאת הוא מופיע בערוץ 10 ולמרות שאני צופה בו קבוע, אני מרגיש שאני אחד היחידים. מצד שלישי, גם גיא פינס בערוץ 10 והוא מצליח לא רע… אולי יש עוד סיכוי.

בדיוק בזמן: ארץ נהדרת
קיציס וחבר מרעיו חזרו לעונה שבמבט ראשון נראית מבטיחה מתמיד. הדבר הראשון והכי חשוב שהם עשו נכון – הם ויתרו על השידור החי. אחרי שבעונה דאשתקד הם הבינו שזו היתה נפילה וחזרו לשידור מוקלט איפשהו באמצע, הם שמרו על התובנה הזאת גם בעונה הנוכחית וזה הרבה יותר טוב. הפאנצ’ים מתוזמנים, אין נפילות קטנות ולא מתוכננות, אין ליפסוסים ואם משהו לא הלך טוב, זה ילך טוב יותר בטייק הבא.

אבל ארץ נהדרת התחילו את העונה עוד לפי פרק הפתיחה. במהלך החודש האחרון שוחררו לרשת כל מיני מערכוני מיינסטרים חצי סאטיריים שיצרו באז לקראת העונה. אין כמעט מי שלא ראה את המערכות שבו אסי כהן שיחק את רן שריד ממחוברים. אין כמעט מי שלא שמע על מערכון ה-angry birds שאף צולם מחדש באנגלית וקיבל לא מעט צפיות ביוטיוב. המערכונים האלה, בניגוד למערכונים שהיו בעונות הקודמות של התוכנית לא היו צריכים למלא שעה וחצי של תוכנית ולכן לא היה צורך בלהאריך אותם סתם, עקב כך הפאנצ’ים בהם היו די מדוייקים והסתיימו ברגע שהיו צריכים להסתיים. אלו היו מערכונים איכותיים והזכירו קצת את העונה הראשונה כשהאיכות והסאטירה שלטו.

היה עוד דבר אחד שמצא חן בעיני בפרק הפתיחה – קיציס. בניגוד לעונות קודמות, הפעם היה לו קצת יותר מקום להתבטא. במקום ליצור את ההמולה הרגילה עם מליון דמויות והמון בלאגן באולפן החדשות החביב, הפעם קיציס היה שם כמעט לבדו והביא אותה במערכונים סטייל ג’ון סטיוארט. לא חיקויים זולים, לא נסיונות להצחיק עם קולות לא ברורים, מספיק עם סלפסטיק. במקום זאת קיציס הלך על רמיזות ברורות, פניה אישית למושא המערכון ובדיחות שהן קצת מעל הרמה הסטנדרטית לה התרגלנו לצפות מטל פרידמן.

אבל אי אפשר לסיים בלי טיפה של ביקורת. היו בפרק הפתיחה שני מערכונים לא משהו. הראשון, שבו פרידמן גילם מתנחלת, היה חביב ועוקצני אבל פרידמן (או התסריטאים) החליטו משום מה לתבל אותו במעין התייחסות לסבית שלא היה בה לבין המערכון עצמו דבר. זה היה סתם נסיון להצחיק שלא עלה יפה, לא היה בו שום שמץ של סאטירה או אמירה ולמען האמת היה בו חוסר טעם.
המערכון השני היה הפחות ברור מבין השניים. הביאו את “שאולי” מהעונה שעברה, הוסיפו לו חבורה של אנשים לא ברורים והראו אותם מדברים, נכנסים אחד בדברי השני, ומדברים על נושאים כמו העישון של שאולי שבינו לבין סאטירה אין ולא כלום. זה מערכון שהייתי מבין אם הוא היה בתוכנית דוגמת “קצרים” וגם שם לא הייתי חושב שהוא מצחיק. בכל מקרה הוא לא ממש התאים לתוכנית כמו ארץ נהדרת. אני יכול רק לקוות שיש להם תוכניות נוספות עבור החבורה הזאת שיתבהרו בהמשך ושהפרק הנוכחי היה רק הכנה.

לסיכום: תוכנית הפתיחה של ארץ נהדרת לשנת 2011 היתה מבטיחה ומלבד שתי נפילות, אני חושב שהם בדרך הנכונה. יישר כוח.