עשרים וארבע שבע

כשערוץ 24 הכריז על כוונותיו להקים אולפן שקוף בנמל תל אביב ולשדר משם 24 שעות במשך 24 ימים רצופים, גיחכתי. הערוץ, שהתחיל כערוץ מוסיקה אמיתי ומעולה והיה ערוץ הרקע שלי כאשר לא היתה אף תוכנית אחרת שרציתי לראות באוויר (וכאשר לא היה ערוץ 20) התדרדר עם הזמן והמוזיקה ששודרה בו היתה פחות ופחות לטעמי. כאשר קשת נכנסה כשותפה ואנשי האח הגדול החלו לצוץ בכל פינה כבר ראיתי את הסוף מתקרב והאמנתי שהשידור הרציף הזה יהיה שירת הברבור של הערוץ.

 

הופתעתי. מה שהחל כשידור חי צולע שלא ידע איך להחזיק את עצמו בימים הראשונים, הוכיח את עצמו בימים שלאחר מכן. גם כיום אין למגישים מספיק חומר מוזיקלי בשביל להחזיק שידור של 24 שעות, אבל הם לא באמת מנסים. בדיוק כמו שבתחילת ערוץ 20 אנשים התלוננו על השעמום ועל כך שכלום לא קורה אבל מצאו את עצמם מכורים לשגרה היומיומית של המתמודדים, כך גם באולפן השקוף האופי של המנחים הוא זה שמחזיק את השידור.

 

בערוץ קיבלו החלטה חכמה ובמקום לדאוג למנחה אחד לאורך כל 24 הימים, הם בחרו להחליף 4 מנחים בכל יום. לאורך היום מחזיקים את השידור שני מנחים ולאורך הלילה שני מנחים אחרים. בצורה כזו בכל חצי יום אנחנו נחשפים לאופי שידור שונה, לפעילויות שונות ולהנאה מסוג אחר. אבי גרייניק ואורנה דץ (נראה לי…) ניצלו את הזמן שהיה להם בשביל להכין קליפ שלם מההתחלה ועד המוצר הסופי כולל הקלטה, עיבוד ומה לא. מנחים אחרים דיברו עצמם למוות, הביאו לאולפן אנשים מהנמל, קידמו את עצמם ועוד. לאורך כל השידור החי שזרו הופעות חיות באולפן, שידורי קליפים מוכנים ובאופן כללי, הצליחו לשלב שידור משתנה עם מוזיקה ולהביא את הערוץ לאן שהוא באמת צריך להגיע – מוזיקה, מוזיקה ועוד מוזיקה.

 

ערוץ 24 עבר את מבחן הפתיחה הגרנדיוזית בהצלחה. עכשיו מגיע המבחן האמיתי, האם השותפות של קשת והשילוב הצפוי של תכנים מכוכב נולד יצליחו להחזיר את הערוץ לימי הזוהר שלו או שהוא יהפוך להיות עוד שלוחת יח”ץ לתוכניות קשת השונות. אני מקווה שהם יצליחו לשמור על הזוהר שהם התחילו איתו. כרגע, אני אופטימי.