מצילים את 10 והולכים לבחירות

עזרו להציל את ערוץ 10
אז נכון, ערוץ 10 לא עמד במחויבויות שהרשות השניה הציבה לו כשנתנה/האריכה לו את הזכיון. הערוץ נשא ונתן והגיע להסכם מסויים שהיה מקובל על ועדת ארדן, אך כיום הוועדה חזרה בא ודורשת להוריד את הערוץ מהאוויר עם תום הזכיון עקב אי עמידה במחויבויות. בן אדם עלול לתהות מדוע הגיע השינוי בעמדה בהפתעה שכזו…

אבל גם אם אתם לא חושבים שהיה כאן מחטף פוליטי טרום-בחירות, יש מקום לתהות כיצד הרשות השניה מצפה שהערוצים המסחריים יעמדו במחויבויות הלא כלכליות שהיא נותנת להם, והאם יהיה זה נכון מבחינת הרשות להשאיר את הערוץ השני כערוץ המיינסטרים היחיד באוויר?
אריה מהבלוג של ערוץ 10, מסביר קצת את עמדתו בנושא ומציע לכם לשלוח אימייל לשר התקשורת. אני כבר שלחתי.
כמו כן, מסתובבת עצומה להצלת הערוץ, שווה לחתום גם אם עד היום לא ראינו עצומות אינטרנטיות שבאמת יצרו שינוי.

קצת על תעמולה
בסוקרי את התעמולה שבבחירות הקודמות מאוד נהניתי לראות בין הסרטונים המשמימים גם כמה סרטונים קריאייטיביים (במיוחד של מרצ) ומשעשעים. לכן ששתי לצפות בתעמולה הנוכחית וחשכו עיני. כמעט כל סרטוני התעמולה כללו את המועמדים מדברים, קריין המשליך רפש על מועמד אחר או קריין המנסה להפחיד אותנו לגבי מה שיקרה אם המפלגה המדוברת לא תיבחר.
אני מקבל את העובדה שזה חשוב להראות את המועמדים ואת המצע ואני חושב שזה חשוב לראות את המועמדים הראשיים מדברים בסרטוני התעמולה. עם זאת, מדובר במדיום טלוויזיוני ובדיוק כמו שפרסומות קריאייטיביות הן יעילות יותר ומצליחות יותר, כך גם סרטוני תעמולה שבאים בעצם לפרסם מפלגה/מועמד.

במהלך תשדירי התעמולה ראיתי שתי הבלחות של קריאייטיביות, אחת נוראית ואחד חביבה.
הראשונה היא הנסיון להסביר מדוע אהוד ברק לא יכול להיות טייח או פחח. הרעיון המקורי של הקופירייטר הוא שטייח מטייח את האמת, פחח גם הוא מסתיר את האמת ואהוד ברק לא יודע להסתיר את האמת ולכן הוא לא יכול לעבוד בעבודות אלו. התעמולה הזאת נופלת בצורה קטסטרופלית כאשר קולטים את הסאב-טקסט שבאמת עובר לצופים:
1. אהוד ברק לא מתאים אפילו להיות פחח/טייח. הרי אם הוא לא יכול לעבוד בעבודות ה”פשוטות” האלה, כיצד הוא יסתדר עם תפקיד מורכב כמו ראש ממשלה?
2. “אם לא תשקר, איך תיבחר”. הסלוגן הסוגר של התשדירים מבהיר לנו שאם למרות הכל אהוד ברק יצליח להיבחר לראשות הממשלה, הרי שהוא שקרן.

התעמולה הקריאייטיבית השניה היתה מטעם עלה ירוק. גיל קופטש עמד ליד אדם והציג אותו כמספר 17 בליכוד, לאחר מכן כ מספר 15 בקדימה וכו`. בסופו של דבר מתברר לנו שהאדם כלל לא מועמד וקופטש מבהיר לנו שאנחנו לא יודעים באמת את מי אנחנו בוחרים לכנסת. התעמולה חביבה, אבל אני לא רואה איך היא באמת עוזרת לעלה ירוק מלבד זה שהיא מבהירה לנו שכולנו סטלנים…

חדשות ואינטרנט
חדשות ערוץ 2 יצאו עם רעיון גדול – בואו ניתן לעם לשאול את הנבחרים שאלות לפני הבחירות. השיטה – ערוץ ביוטיוב שבו יוכלו הגולשים להעלות את שאלותיהם ולדרג שאלות של אחרים. מתוך כל השאלות שעלו, נבחרו אלו שדורגו הכי גבוה.

הרעיון עצמו היה מעולה, אבל הביצוע היה רק טוב. ראשית, אחד המועמדים סירב לעימות משולש, ולכן כל מועמד ענה על שאלות שהופנו אליו בנפרד מהאחרים והיו מעט שאלות זהות לכלל המועמדים. בערוץ אמנם לא אמרו מי המועמד שסירב לעימות כולל אבל העובדה שציפי ליבני מבקשת כבר זמן רב לערוך עימות שכזה, והעובדה שאהוד ברק אמר בשידור חי שחבל שלא נערך עימות שכזה משאירה לנו רק מועמד אחד שחששו מעימות די הרס את המשדר.

מעבר לכך השידור היה חביב, המועמדים בכשרונם כי רב ענו על השאלות הנוחות להם והתחמקו באלגנטיות מהאחרות. הצורך הלא ברור של הערוץ להביא את השואלים הנבחרים למשרדי יוטיוב, גרר צילומים רבים ואדיוטיים של מועמדים מנופפים למצלמה עם חיוך אדיוטי נסוך על פניהם. הפרשנות כלפי דבריהם של המתמודדים רגע אחרי שסיימו את ה”ראיון” היתה במקום ועזרה גם לאנשים שאינם אורייני תקשורת לקלוט את ה”ערבובים” השונים של המועמדים בזמן אמת.

לסיכום: עימות אמיתי היה הופך את המשדר הזה לאבן דרך לקראת הבחירות הבאות שיהיו. מקווה שבפעם הבאה זה יקרה.