מה פה קורה פה?

מאז שהאינטרנט הפך לגורם משפיע ומאז שברור לכולם שהרשת זה העתיד ושטלוויזיה זה כבר פאסה, הטלוויזיה עושה כל שביכולתה כדי להיות נוכחת גם וירטואלית. זה התחיל עם מיני-סייטים שונים לתוכניות והמשיך עם אתרים גדולים לערוצים המרכזיים (נענע 10, האתר של קשת, האתר של רשת וכו`). בכותרות הסיום של רוב התוכניות כיום ניתן למצוא הפניה לאתר על מנת לראות קטעים ש”לא ניתן לשדר בטלוויזיה” או כדי להשתתף בתחרויות שונות הקשורות בתוכנית.

 

לינוי בר גפן לקחה את ההתממשקות צעד אחד רחוק יותר. בתוכנית שלה “מה קורה” היא עושה טלוויזיה ע”פ התכנים הפופולאריים באינטרנט. הקונספט של התוכנית דומה מעט ל”היום שהיה” עם גיא זוהר. המטרה היא לתת לצופים בסיומו של יום תקציר של הדברים המעניינים שקרו במהלכו, אך בעוד שב”היום שהיה” מסתמכים על שיקולו של העורך, ב”מה קורה”  בוחרים את התכנים ע”פ מדד הרבה יותר מוזר – הטוקבקים באינטרנט.

 

במבט ראשון הרעיון נשמע נכון, נראה לאילו כתבות הכי הרבה אנשים מגיבים וכך נדע מה מעניין אותם. זו מעין טלוויזיה דמוקרטית שהתכנים בה נקבעים ברמה מסויימת ע”י העם ולא ע”י “עורכים אליטיסטים”. אבל אם ננסה לחפור עמוק יותר נגלה במעבר לכך שיש עורך לתוכנית שבסופו של דבר כן קובע מה ייכנס ומה לא ייכנס, גם הרעיון בבסיסו הוא שגוי. העם מגיב בהמוניו לכתבות הראשיות באתרים השונים ואותן כתבות ראשיות נבחרות על ידי עורכים.

 

אז נכון, סביר שכתבה איזוטרית זו או אחרת תקבל כמות תגובות חריגה, אבל רוב הכתבות שתופענה בתוכנית תהיינה אלו שהובלטו באתרים השונים. כך ש”מה קורה” נערכת בסופו של דבר לא ע”י העם, אלא ע”י עורכי האתרים. למען האמת אני לא רואה אפשרות אמיתית לחדשות דמוקרטיות, למישהו מכם יש רעיון?

 

 

טקס הפתיחה של האולימפיאדה היה מרהיב ביופיו ואין ספק שהושקעה שם המון עבודה, אבל ראבק – 4 שעות? החזקתי מעמד קצת פחות משעה לפני שנרדמתי מול הטלוויזיה.