ועיקרן תחילה

זה התחיל כשמיקי ויעקב, עוד בתקופתם כשדרני חדשות ערוץ 2, נהגו להכריז על התוכנית שלאחריהם בסיום המהדורה. אני זוכר שתהו אם נכון להכניס את הנושאים הבידוריים לחדשות הרציניות בצורה כזאת והיו דעות לכאן ולכאן. אני מתאר לעצמי שאותם אנשים שהתנגדו לתיבול החדשות בנושאים בידוריים נטו, יושבים עכשיו בביתם ומקוננים על מהדורת החדשות האבודה של פעם.
 
מעולם המשפט “והרי החדשות ועיקרן תחילה” לא היה נכון יותר. מהדורות החדשות של היום מתאפיינות במבט מהיר על האירועים החשובים של היום בחצי המהדורה הראשון ומבט מתעמק מעט יותר על האירועים הנוצצים/מעניינים/בידוריים של היום בחציה השני. מה מופיע בחצי השני? נינט שצבעה לגוון שמעולם לא נראה כמותו על פני כדור הארץ, אריק איינשטיין מוכר את עברו לחברה סלולארית, קסטרו שיחקו אותה אייל פלד וצילמו את קטלוג האופנה שלהם במדינה כלשהי ברחבי כדור הארץ ועוד כהנה וכהנה נושאים בידוריים או פרסומיים.
 
כאשר בעיתון מופיעה כתבה שהוזמנה מראש כתוב מעליה “תוכן פרסומי”, בטלוויזיה זה כנראה מיותר. הכתבות שמסיימות את מהדורות החדשות בישראל מכילות, כמעט תמיד, תוכן שבאופן מחשיד מועיל מאוד לחברה מסויימת או לאמן מסויים. אני תוהה אם חברי הרשות השניה שמים לב לזה ומעלימים עין או שמא הם החליטו לוותר מראש על המלחמה במכבש הרייטינג של ישראל.
 
כאשר רוב ציבור הצופים מתעניין יותר במצב הקרחת של נינט מאשר בזו של ראש הממשלה, נראה שלערוצים המסחריים אין הרבה ברירות. לפחות החלוקה היא ברורה והנושאים החשובים עדיין מופיעים בראש המהדורה.
למי שרוצה באמת להיות מעודכן, שמעתי שבחדשות הרדיו מצליחים לשמור על צביון אקטואלי ולא בידורי – שווה לבדוק.
 
בקטנה
1. באמצע הפרסומות מופיע לאחרונה פרומו לסדרה חדשה – סקרלט. עוד מישהו הבחין בסמל של LG מסתתר למעלה בסוף הפרסומת? מעניין איך תיראה הפרסומת המלאה.
 
2. תחרות הטעימות בקרב סכינים היתה יותר מותחת מהתחרות הרגילה. למה לא עושים את כל התוכניות בצורה כזאת.
 
3. מה יש לערוץ 10 מלשנות ימי שידור לתוכניות מצליחות? והפעם, “קרב סכינים” ו”חמישה גברים וחתונה” עוברים ליום שני. יש להם  מזל שאני לא לומד ביום שני…

logo

Related posts

בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך

בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך

שתי פרסומות שהתחילו להופיע על מסך הטלוויזיה לאחרונה תפסו את תשומת ליבי. הפרסומת של ג'וי והפרסומת של ספרינג טי. בשתי הפרסומות מנסים לעשות את אותו הדבר בדרכים שונות. בשתיהן מנסים המפרסמים לקשר בין המותג לחוויות גדולות מהחיים. ההבדל בסופו של דבר, הוא בצורה שבה מגשרים על הפער.

יותר מדי מרגש

יותר מדי מרגש

בפרסומת של סלקום למסלול המשפחה שלהם, מוצגת פגישה בין אם אתיופית ששלחה את ביתה התינוקת לארץ ונשארה מאחור, לבין ביתה שכבר התבגרה ועכשיו היא חיילת. זה נשמע כל כך זול ולא קשור למה שהתרחש באותו רגע על המרקע שהרגש הכי חזק שחשתי באותו רגע היה כעס. כעס על סלקום שמנסה לנצל סיפור כל כך אמיתי וחם לרווח כלכלי.

על פרסומות ושוביניזם

מדהים איך האח הגדול אוכל את זמן הטלוויזיה, בעיקר כשאין יותר מדי מה לראות. בכל רגע פנוי עוברים לערוץ 20 והבלוג שוקט על שמריו כי מה כבר יש לספר כאן שלא סיפרתי באח הקטן?לשמחתי הרבה יש פרסומות שמעלות לי את הסעיף ומחיות לי את הבלוג אפילו אם זה רק לפוסט אחד (בינתיים). ומה עם בעלך?אחת הפרסומות...

0 Comments

  1. עכבר כחול מדבר 26 בApril 2008
    הגב

    מה שאני לא אוהב בקרב סכינים
    זה שהפרשנים כל הזמן מתקשרים עם השפים, ומציקים להם בשיחות בדיחות ושאלות מעצבנות. זה נראה מאוד לא רציני ככה.

  2. moriarty 26 בApril 2008
    הגב

    אתה עדיין לומד?
    לא נמאס?

  3. פגעסוס 26 בApril 2008
    הגב

    זה אכן הופך אותה לטיפה פחות רצינית
    אבל זה נותן הצצה לעולם המסעדנות הישראלי שבו כולם מכירים את כולם. יש בזה גם משהו שמחמם את הלב 🙂

  4. ביקורט 26 בApril 2008
    הגב

    לעולם לא…

Leave a comment