פי פי פי פיתה עם חומוס (מילים: דידי הררי)

לאחר שתי פרסומות חביבות בכיכובה של נינט הקרחת בחרה חברת פלאפון למקד את הפרסומות דווקא באותם אנשים שעוקבים אחרי הכוכבת. האם זה בגלל שנינט יקרה מדי בשבילם? האם הם חושבים  שהם שיחקו על הקלף של נינט יותר מדי? או אולי זה הצבע הסלקומי שמעטר את פדחתה של נינט שמרתיע אותם מלהשתמש בה כפרזנטורית רצינית?

 

בסופו של דבר הבחירה להציג את נינט בפרסומות אך לא לשים אותה במרכז הופכת אותה למיותרת ומציגה את כל הפרסומת באור מגוחך. למרות זאת, שאפו לקופי שמצא את הפתרון של להציג אנשים שעוקבים אחרי נינט כהמשך לפרסומת הקודמת. בהנחה והמעורבות של נינט כדמות צדדית הונחתה מלמעלה, זה פתרון גאוני.

 

אלי פיניש ומריאנו אידלמן נחלצו מהאי הבודד עליו ננטשו בפרסומות הקודמות של רשות הדואר ועכשיו הם מציגים פרסומת עם דמויות שונות (למען האמת דמות אחת שונה, הדמות של מריאנו היא בנאלית מכדי להיקרא דמות).

אין לי משהו רע או טוב להגיד על הפרסומת או על הקונספט שלה, רק רציתי לציין שבפעם הראשונה שראיתי אותה הייתי בטוח שאני צופה בארץ נהדרת ורק בשקופיות הסיום קלטתי שבכלל היה יום שלישי. 

נ.ב. סחתיין ליזהר כהן על ההבלחה לרגע כ”עובד זר”. אחד הקטעים היותר מצחיקים.

 

1. הפרסומת של yes עם יעל פוליאקוב. סוף סוף yes גילו שהעובדה ששם החברה שלהם הוא באנגלית, לא מחייב שגם הפרסומת תהיה כולה בשפה זרה.

2. הפרסומת של אורנג` עם השיר של אריק איינשטיין. טחנו לנו אותה ללא הפסקה בעיתונים ובחדשות הטלוויזיה, אבל הביצוע מהמם (במיוחד הקטע עם משחק הכדורסל).

3. הפרסומת של נירלט עם גור האריות. הקונספט של הצבע שמכיל את הטבע לא משהו בכלל, אבל לראות את הגור משחק עם הכרית שווה כל רגע.

 

– השיטה של תוכניות הריאליטי שבה הם דוחים את תוכנית הגמר בשבוע על מנת להציג לנו את הכוכבים מבקרים באיטליה/אנגליה/צרפת/[הכנס כאן שם של ארץ בחו”ל] היא פשוט ביזיון (גריז של השבוע למשל). אני בפרנציפ לא צופה בתוכניות האלו ואני מזמין את כולם לסגור את המקלטים באותה שעה. אם נהפוך את התוכניות האלה ללא רווחיות מבחינת פרסום, הם יאלצו להפסיק אותן.

 

– הפרומו של גריז שבו הבנות והבנים מתחלפים ומשנים בגדים פשוט מדהים. חבל שהתוכניות של הערוצים השונים לא מצליחות להגיע לשיאים של הפרומואים שלהם.