ככה חוגגים טלוויזיה
כששמעתי שמחזירים את רק בישראל כבר תכננתי איך אני אכתוב על פורמט שמיצה את עצמו ועל כך שאי אפשר לחזור למשהו שהיה ונגמר. כבר ידעתי שאני אראה תוכנית אחת, אתבאס מכך שלימור כבר לא מצחיקה אותי, אגחך למראה שוקי ומיץ התפוזים (יש דברים לא נס לחם) ולא אצפה בתוכניות ההמשך. כמה טעיתי.
מספר שבועות אחרי שהחלו חגיגות 40 השנים לטלוויזיה אני חושב שאפשר לומר בוודאות שההחלטה להחזיר את “רק בישראל” למרקע היא החלטה גאונית, אבל לא גאונית כמו ההחלטה לשדר אחריה את “איפה צדקנו”.
בכל סופי השבוע האחרונים מצאתי את עצמי יושב מול הטלוויזיה בשעות הפריים טיים, נפעם מהנוסטלגיה, צוחק מהבדיחות ונהנה מהתובנות של אנשי הטלוויזיה בישראל. המתח הבלתי נגמר בין לימור לשמעון עדיין קיים, האופי המיוחד של לימור לא איבד מקסמו והבדיחות הפנים-ברנז`איות שמאוסות עלי בכל מקום אחר מקבלות נופך שונה כאשר מדובר בחגיגות לטלוויזיה עצמה.
אז נכון, עדיין מדובר בהומור נמוך ברובו שמתבסס יותר על הטאלנט(ית) מאשר על התוכן אבל במקרה הזה, לימור וארז הם לא הנושא העיקרי, אז אפשר לקבל את זה ואפילו ליהנות באמת.
כאחד שהיה מכור לטלוויזיה עוד לפני שהתחילו שידורי הניסיון של הערוץ השני, וכאחד שכותב ביקורות טלוויזיה כבר שנתיים תמימות (תנו להתלהב…), אני יכול רק להתלהב מהראיונות של ארז טל, אחד על אחד, עם האנשים שעשו את הטלוויזיה הישראלית.
דרך הראיונות האלה אנחנו למדים מה באמת קרה מאחורי הקלעים, איך באמת הרגישו אותם אנשים שראינו לא פעם ולא פעמיים על המסך, כיצד הם רואים את המעשים שלהם בדיעבד וכיצד עובדים הגלגלים של המכונה הזאת שנקראת הפקה.
איפה עוד תשמעו את דודו טופז מודה שהוא התנהג בטיפשות פה ושם? איפה עוד תראו את חיים יבין מספר על הקושי שבהחלטה לשדר את תוצאות משאל הבחירות הראשון? איפה עוד תשמעו תובנות הטוענות שתוכניות הריאליטי גרמו לצופים לצפות מהטלוויזיה ליותר ובגלל זה פורמטים ישנים לא יצליחו היום? “איפה צדקנו” זו אחת התוכניות החשובות ביותר שנעשו בתקופה האחרונה בטלוויזיה כי היא מאפ]שרת לצופים להבין את מה שקורה מאחורי הקלעים בצורה יותר עמוקה. אני שמח שהחליטו על תוכנית רצינית בנוסף לבידור להמונים.
(רק בישראל, שישי אחרי החדשות, ערוץ 2 | איפה צדקנו, שישי אחרי רק בישראל, ערוץ 2)
בקטנה
– גדי סוקניק עשה טעות כשהתחיל לדבר עם צבים. אם רמת הפרסומות שלו לא תשתפר אנשים יתחילו לעזוב את בנק לאומי.
– בפרסומת לצ`יטוס אלופים, הצ`יטה מכונה צ`יטוס. מה קרה לשם המקורי? צ`סטר, הצ`יטה המזניייייב.
ע ל ו מ ה 1 בDecember 2007
מסכימה
מוכרחה להודות שמאד נבוכותי לראות את דודו טופז. מה קרה לו? הוא כאילו מבוהל מהסובב אותו. מילא שאף פעם לא לגמרי קרא את מפת ההתנהגות החברתית כראוי (קרי כל הפדיחות שעשה לעצמו), אבל בזה היה חלק מהחן שלו. עכשיו הוא נראה כאילו אינו קורא את המפה וזה מבהיל אותו. העיניים שלו משוטטות סביב באופן מוזר.<br>ותהיתי כמה זמן צריך לעבור משידור תוכנית ועד שהיא הופכת חומר טוב לתוכנית עצמה – את זו שקיבלה בסוף התוכנית שלט הפגנה ולא הבינה שהיא צריכה לנופף בו אפשר להחזיר בקרוב. אמנם לא ממש כמו להסביר את ההבדל בין עוף לפרה, אבל שווה דחקה…<br><br>ומה קרה לצ`סטר… שאלה טובה… כנראה אותו דבר שקורה לדמויות טלנובלה שההיסטוריה שלהם משתנה כשמחליפים כותבים 😉
עכבר כחול מדבר 1 בDecember 2007
ואני ציפיתי שתכתוב גם על הפרסומת
המעצבנת של בנק יהב, הפרסומת החמודה של בזק, והפרסומת הגרועה במיוחד של צומת ספרים.
ביקורט 1 בDecember 2007
דודו גילה שהוא לא אלוהים
כשנמצאים בטופ ואין לך מישהו שכבר היה שם כדי ללמוד ממנו, הנפילה הרבה יותר כואבת. לעיתים גם לוקח זמן עד שמבינים שזו נפילה.<br>לדודו לקח זמן אבל הוא הבין שלא כל דבר שהוא יעשה ייתפס כמקובל. אני שמח שהוא קיבל את זה ולא ממשיך לנסות להחיות תוכנית שכבר מתה. נחמד לראות אותו שוב משקיע במשחק (למרות שלא כל כך הולך לו).<br><br>מה שקרה לצ`סטר הוא שככל הנראה שילמו לאורי פינק מספיק כדי שהוא יוותר על הזכויות לדמות לחלוטין והחליטו להתאים את השם שלה לשם החטיף… חבל.
ביקורט 1 בDecember 2007
שבוע הבא אני רוצה לכתוב על <
השעשועון "תאמין לי" עם גבי גזית… ובטח אני אמצא עוד משהו לכתוב עליו. אבל אולי עוד שבועיים אני אעשה פוסט פרסומות נוסף…<br><br>בקצרה. בנק יהב, אמנם מעצבנת, אבל לדעתי מגיעה לקהל היעד ואפילו יעילה.<br>הפרסומת של בזק חמודה, אבל אני לא סובל את הלוגו החדש.<br>צומת ספרים? נראה לי שפספסתי את הפרסומת שלהם…