אלופה בצחוקים
היא באמת אלופה!
מה שסימן את חזרתה של האלופה ללוח הצפיות שלי היה כשסיגי מתה. מאז שאני זוכר את עצמי צופה בסדרה הזאת, סיגי היתה הדמות האהובה עלי. צחקנית, חמודה ולא לוקחת את החיים יותר מדי ברצינות. היא התחילה כדמות סינדרלה חביבה, שהפכה לדמות אסרטיבית ואוהבת. ודווקא כשהכל נראה טוב, המכה הגיעה.
מה שסימן את חזרתה של האלופה ללוח צפיות הקבועות שלי היתה ההפסקה. פתאום באמצע החיים טלנובלה לוקחת לעצמה מספר שבועות של הפסקה. כל מי שצפה בסדרה מדי פעם, כל מי שראה את הפרומואים, כל מי שהחברים שלו צפו בסדרה באדיקות כבר ידע, אחרי ההפסקה הכל הולך להשתנות.
ואכן, הסדרה השתנתה ואפילו לטובה. כל העלילות שלא התקדמו לשום מקום קיבלו את אותה התפנית שהפכה אותם למשהו ששווה לצפות זו. הזכרון של סער חזר והעלילה התחילה לרוץ. דמויות אהובות מהעבר חזרו והצליחו להפיח חיים בסדרה שכבר הספקתי להספיד. אנשים שחשבנו שהכרנו הפכו את עורם והחלו להתנהג בצורה הכי לא צפויה והכל מתקדם למעין קליימקס שאף אחד לא יודע איך הוא ייפתר.
כשכתבתי בפעם הראשונה על העונה השניה של האלופה, טענתי “אם לא יתחיל להיות שם קצת אקשן, הם יפסידו מכור אחד”. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
הצחקת אותי! עכשיו די
עדי אשכנזי היקרה, אני באמת ובתמים אוהב את התוכנית שלך. לראיה אני יכול לקשר לשתי הביקורות שכתבתי על העונות הקודמות (1,2). אבל אחרי העונה הנוכחית אני פשוט לא מצליח לעקוב. וזה לא שאני לא מנסה, אני מדליק את הטלוויזיה בזמן, רואה את ההתחלה ואיכשהו תמיד משהו קורה. אני נרדם, חש רעב בלתי נשלט, נזכר בעבודה שאני חייב לעשות או כל דבר אחר.
אל תדאגי עדי, זו לא את, זה אני. נראה שפשוט נמאס לי. אני לא כל כך מבין למה, אחרי הכל את עדיין מצחיקה. את עדיין מלהטטת נפלא בין קטעי הסטנד-אפ לקטעי המערכונים/תעודה שלך. את עדיין מצליחה לפגוע בול בנקודות הקטנות של החיים שאף אחד לא באמת שם לב אליהם. אבל משהו בי השתנה, עדי, משהו שקשה לי לתאר אותו.
אני לא בן אדם של חידושים נון-סטופ ואני בד”כ אוהב לראות תוכניות שנשארות באותו פורמט למרות שהעונות מתקדמות. אני נהנה לראות את יאיר לפיד, אני אהבתי לצפות ב”המהפך” ואני חולה על תוכניות הנוסטלגיה בVOD. תמיד טענתי שאם תוכנית היא טובה מספיק, אסור לגעת בה. לא צריך לתקן משהו לא שבור.
אבל משהו נשבר, עדי. משהו בתוכי כבר לא מסוגל לצפות בך בלי לאבד עניין. אני עדיין חש את אותה העליצות למראה התזזיתיות והקופצניות שלך. אני עדיין נהנה לראות אותך מאבדת את העשתונות בנסיון להבין את הדברים הכי פשוטים. אבל משום מה אני פשוט לא יכול לספוג את זה תוכנית שלמה.
זה לא כל כך נורא, יש עוד הרבה דגים בים ואני בספק אם תשימי לב שדג רקק כמוני הפסיק לעקוב אחרייך. את עוד תמשיכי לסובב להרבה חובבי סטנד-אפ את הראשים, ותמשיכי להעלות חיוך על פניהם של לא מעט צופים. אז תרשי לי לומר לך, מעל במה זו ובפעם האחרונה, שלום ותודה.
siv30 18 בAugust 2007
אני לא סבלתי את
עדי אשכנזי, ראיתי 2 תוכניות ומיד נגמלתי.
ע ל ו מ ה 18 בAugust 2007
אני אהבתי את עדי בעונות הראשונות
מהתוכנית הראשונה של העונה החדשה התמוגגתי. ראיתי אותה לבדי וצחקתי המון – בהחלט נזכרתי בתקופת הטירונות שלי. ואח”כ ראיתי אותה שוב עם בן ב-11 שלי, ונהניתי שוב.<br>אחרי התוכנית השניה לא הצלחתי לעקוב. בן ה-11 שלי, להוט הכדורגל, נהנה. ואני, שהייתי שם עבורו ועם מחויבות מסוימת להנות איתו, לא הצלחתי לעקוב למרות המחויבות.<br>את תוכנית הכלבים עוד לא ראינו.<br>אבל בתוכנית הכדורגל תהיתי גם אני מה נשבר. כי זה לא שבעונות הקודמות הייתי מחוברת לכל נושא, ובכל זאת נהניתי "ללמוד" מהתובנות שבסטנדאפ. לא יודעת אם זה כי כדורגל הוא נושא לעוס, או כי כדורגל הוא נושא מאוס… אבל אכן לא החזקתי מעמד.<br>בכל זאת נותנת בהחלט צ`אנס, כי התזזיתיות הקופצנית, ואיבוד העשתונות שאתה מתאר, עדיין עושים לי את זה :-).
ביקורט 18 בAugust 2007
אני דווקא מאוד מחבב אותה
אבל, לפחות בשבילי, הקונספט של התוכנית שלה מיצה את עצמו.
ביקורט 18 בAugust 2007
אני ראיתי גם את תוכנית הכלבים
ולמרות שאני מאוד אוהב כלבים, לא נהניתי ואפילו די כעסתי על הצורה בה היא החליפה כלבים כמו נעליים. ארבעת התוכניות ששודרו עד כה בעונה החדשה הרגישו לי מאולצות מדי ולא הצלחתי להתחבר אליהן…