אנשים מצליחים ומדינה נכשלת

הרעיון שעומד מאחורי סדרת הכתבות “עשר הכי” הוא מאוד מרענן. אם משתמשים בו כראוי אפשר ליצור תוכניות שמגיעות לנושאים שלא מופיעים בד”כ על מסך הטלוויזיה, לראיונות של אנשים שלא מתראיינים בד”כ ולשבירת המסגרת של הטלוויזיה למען בעלי ההון. לצערי, לפחות בארבע התוכניות הראשונות, הסדרה מתעסקת באותם נושאים ידועים.

 

יש שני נושאים שאוהבים מאוד להראות לנו בטלוויזיה. הראשון הוא “כמה המדינה רעה”. אם יש איזושהי דרך להראות איך המדינה דופקת אותנו, איך המנהיגים שלנו מטומטמים וכמה המצב טוב יותר בחו”ל, תהיו בטוחים שהיא תופיע בטלוויזיה. אנשי החדשות מחייכים בהנאה בכל פעם שעמיר פרץ מחזיק משקפת, שמשה קצב משחרר את חרצובות לשונו (או משחרר משהו אחר) או שאהוד אולמרט מודיע שהוא לא פופולארי. ואם המדינה משקיעה או מבזבזת את כספי הציבור, אדרבא ואדרבא, אפשר להקדיש לזה סדרת כתבות.

 

הנושא השני הוא “אנשים שהצליחו”. התקשורת סוגדת למצליחנים. אם הצלחת להשיג סכום מכובד של כסף או של השפעה, תהיה בטוח שהעיתונאים ירדפו אחריך כדי שתוכל לתרום כמה מילים לתוכנית או לעיתון שלהם (הן לא חייבות להיות מילים חכמות). ואם הצלחת להתעשר למרות שכל הסיכויים היו נגדך, יאיר לפיד (שבשמיים ובארץ) בעצמו עשוי להתעניין במקרה שלך.

 

אז כבר ראינו את האנשים הכי עשירים, את הסינדרלות, את הפדיחות הכי גדולות ואת האנשים הכי משפיעים. אני תוהה לאן הסדרה תמשיך. זו סדרה מהסוג שממצה את הנושאים האהובים במספר תוכניות. האם יש סיכוי שנראה תוכניות כמו “10 הכי מכוערים”? או “10 הכי משקיעים ולא מקבלים תמורה”? או שהתוכנית תדבוק בשיטת ארץ נהדרת ותשדר לקטים/שידורים חוזרים עד שיעלה ליוצריה עוד רעיון שישרת את התודעה הכוזבת.

 

יש ויכוחים רבים לגבי התקשורת. האם היא משקפת את מה שרוצה העם לראות או שהיא גורמת לעם לרצות לראות את הדברים שהיא מסקרת? אני דוגל באפשרות הראשונה אבל אני אופטימיסט. אולי הגיע הזמן שנפסיק להעלות על נס את העושר ונגרום לתקשורת להראות לנו גם דברים אחרים.