לא אלופים ולא קשורים
אלופה אבל איטית
אני מבין שהאלופה צריכה למשוך את הסיפור של על פני 100 או 120 פרקים אבל זו לא סיבה טובה מספיק לכך שלאחר 8 פרקים רני עדיין באותו מצב דכאוני, שלאחר 8 פרקים תום וסיגי עדיים מאוהבים (מלבד התקף קנאה קטן וחסר חשיבות), הכדורגלן של זליג עדיין בכלא, ובעצם הסיפורים היחידים שמורגשת בהם התקדמות הם הסיפור של ג`וש וקארין ושל סער וליאן.
אולי זה סטנדרטי. מעולם לא יצא לי לראות טלנובלה מהפרק הראשון, וייתכן וזה תמיד מתחיל בצורה כזאת. אולי הפרקים הראשונים משמשים בשביל לבנות את הרקע לסיפורים שיבואו אח”כ.
אולי זה בגלל שזו עונה שניה. אולי הם מאמינים שלמרות הסיפורים ה”פרווה” אנשים כבר מאוהבים בדמויות, אז לא אכפת להם לראות פרקים משעממים.
מה שזה לא יהיה, אם לא יתחיל להיות שם קצת אקשן, הם יפסידו מכור אחד.
מה הם קשורים?
קצת לא נעים לי מ”מה קשור?”. אחרי שממש לא נהניתי מהם ב”הישראלים” קיוויתי לכתוב משהו טוב על התוכנית החדשה שלהם בערוץ 3, אבל היא תוכנית רעה בכל מובן.
ראשית, הפרומואים. מה הקשר בין הפרומואים לתוכנית? איפה המסיבה? מלבד שיר קטן וסולידי בתחילת כל תוכנית אין שם שום דבר שאפילו מזכיר את ההכנות שראינו. דיברתי כבר בעבר על יצירת ציפיות גבוהות מדי והנה הדוגמה החיה. הם יצרו פער רציני בין הציפיות לתוצאות ולכן אני (ורוב האנשים שאני מכיר) מאוד התאכזבנו מהתוכנית.
שנית, האורך. התוכנית ממש קצרה. בקושי יש להם זמן לשיר, שני מערכונים ושני ראיונות. התוכנית נגמרת עוד לפני שהיא התחילה וזה חבל. עד שיוצאים מהמוד של האלופה ומצליחים בקושי רב להכנס לראש של התוכנית, מגיעות הכתוביות.
שלישית, הנעליים. הם נכנסו לנעליים גדולות. יצפאן החזיק במשבצת הזאת במשך זמן רב בגלל שהוא ידע בדיוק מה צריך לעשות בה. הבדיחות שלו היו מתוזמנות, החיקויים מוצלחים וגם הראיונות היו על יצפאן יותר מהמרואיינים. המטרה שלו היתה להצחיק והוא עשה את זה מעולה (לא כולל עונה אחרונה שבה ניכרה עייפות החומר).
אצל מה קשור, הכל נראה כאילו נעשה כלאחר יד וללא מחשבה מוקדמת. הם מתבלבלים לפעמים במילים של שיר ההתחלה, רוב הראיונות שלהם נשמעים כמו “היי, אנחנו מכירים סלבריטיז. ביקרת אצלנו אתמול בבית ואמא שלנו בישלה לך אוכל, פחחחחחחח”, ואפילו המערכונים שלהם מתבססים על חומרים שחוקים (הם מתעקשים שלא לבסס אותם על אקטואליה וזה מה שיוצא).
התחושה הכללית שלי היא שהם אמרו, יאללה בואו נעשה איזה מערכון או שניים, נשיר ונראיין קצת ונקרא לזה תוכנית. בטח יצפו בה בגלל השעה. חבל, הם מסוגלים להרבה יותר.
ע ל ו מ ה 7 בApril 2007
רקע לסיפורים בטלנובלה?
לא צפיתי מעולם באלופה, אבל עד כמה שידוע לי מטלנובלות אין שום צורך בשום רקע. גם בפרקים הראשונים אין שום בעיה להוליד פתאום אח שאף אחד לא ידע עליו או אבא שחשבו שנהרג… תוך שתי דקות מבהירים לצופה מאיפה צצה הדמות ומה הרקע שלה. לא משתמשים בפרקים ראשונים לשם כך, כי הרי ברור שמי שכותב את הפרקים המתקדמים הוא לא אותה אחד שכתב את הראשונים – לפעמים הוא אפילו לא צפה בפרקים הראשונים…. – אז אין שום רמזים מקדימים…<br><br>לגבי מה קשור… אותם אני בכלל לא יכולה לראות…<br>(אני מה זה מזדקנת…).
עכבר כחול מדבר 7 בApril 2007
אתה רואה האלופה?
תתבייש לך!
ביקורט 7 בApril 2007
עד כמה שזה מפתיע
בטלנובלות דווקא כן מנסים ליצור רקע. באופרות סבון לעומת זאת ממציאים אחים ומאהבים על ימין ועל שמאל (ותסריטאים מתחלפים וכו`).<br>אני בכלל טוען שכל בעיות התסריט בטלנובלות נובעות מהעובדה שמדובר בסדרות איטיות וארוכות, ולכן שחקנים עוזבים, משנים תנאים או כל מיני בעיות לוגיסטיות אחרות.<br><br>העונה השניה של האלופה מתבססת מאוד על העונה הראשונה כרקע, ולא נתקלים כמעט בשינויים בדמויות (מלבד איבוד הזכרון של סער, והעוצמה שליאן מצאה בעצמה) הותיקות.<br>אני חושב שזן הטלנובלות מאוד התבגר בארץ, אבל הם עדיין בורחים פעמים רבות מדי לפתרונות הקלים ומתבססים יותר מדי על יחסים לא מושלמים.
ביקורט 7 בApril 2007
רואה ולא מתבייש
הפכתי מכור לאחר שעבדתי בגם בעבודה וגם בדירה השכורה שמעתי את הפרטים מכל כיוון וכעת קשה להפסיק. אבל מה אני מתרץ תירוצים. הייתי מכור גם ל”משחק החיים”, ל”לחיי האהבה” ולעוד כהנה וכהנה טלנובלות. הייתי מתמכר גם ל”שיר שלנו” אם רק היה לי YES.