מישהו בכלל התגעגע לדץ?

בניגוד לדיעה הרווחת באוכלוסיה (שאלתי 3 אנשים שונים בעבודה) הפרסומת לגולדסטאר לייט עם משה דץ היא לא עד כדי כך גרועה. לא צריך לחפש יותר מדי בשביל למצוא בה גם דברים טובים.
 
אז נכון, המשחק שם מזעזע. היה אפשר לצפות ממשה דץ שהיה כבר בפסטיגל ושיחק בקלטות לילדים שידע לתת קצת יותר אמינות לדברים שהוא אומר. למרות שפרסומות לא נמדדות רק ביכולת המשחק של הכוכבים, זה עדיין חלק חשוב ואולי כדאי לממן לדץ כמה שיעורי משחק לפני הפרסומת הבאה (ב”מגדל” קלטו את זה ותפרו לגיא פינס פרסומת שבה הוא לא צריך לומר כלום).
 
אז נכון, יש שם זיופים. אני מניח ששמתם לב שבתור הבחורות שמחכות לדץ בחדר, שמו חבורה של דוגמניות בפוטנציה שהן זמרות בדיסלקציה. אמנם השיר הוא לא החלק החשוב בפרסומת, אבל כששומעים חבורה של בנות מזייפת בשיר כל כך פשוט, האוזניים מסרבות לקבל את ההבטחה הפרסומית שמגיעה מיד אחר כך.
 
אז נכון, הם הגזימו. הם ניסו להפוך את דץ ללפלף האולטימטיבי, עד כדי כך שהם דחפו לו 3 סממנים שונים ב 10 שניות (פילאטיס, מגבון לח, 10? מאוחר). כל מה שהם באמת היו צריכים לעשות, זה לוותר על אחד מהם ולהשקיע קצת יותר באמינות  של האחרים (ואולי לתת לבארמן טיפה יותר מקום להגיב). הכמות עלתה להם באמינות וזו בעיה שקיימת בפרסומות רבות לצערי.
 
אבל הקונספט היה מעולה. הבה ניקח לפלף ששותה בירה לייט ונראה לכולם שלמרות שזו בירה לייט, הוא לא באמת לפלף. מבפנים הוא גבר גבר.
הקונספט מתחבר באופן מושלם עם הפרסומות הקודמות של גולדסטאר (תשתחרר גבר), הבחירה בדץ בתור הלפלף היא נכונה (במיוחד לאחר שנפרד מאורנה) ולמשפט הסיום יש סיכוי להפוך למשפט קאלט (אני כבר רואה את משה דץ יוצא לסיבוב הופעות, עולה על הבמה, מקרב את המיקרופון לפה ושואל “אז מי התגעגע לדץ?”. עשרות צעירות בנות 12 צורחות בהתלהבות תוך שהן מנסות להגיע אל הבמה. מאבטחים נמעכים בשורה הראשונה תוך שהם מנסים למנוע את הקטסטרופה. חזיות נזרקות…. טוב נראה לי שנסחפתי).
 
אך לא על הקונספט לבדו תחיה הפרסומת ולכן היא מקבל רק 5 בסולם הביקור”ט. לדעתי דץ צריך לשלם לגולדסטאר על החשיפה שקיבל ועל שינוי התדמית ולא להפך.

logo

Related posts

בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך

בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך

שתי פרסומות שהתחילו להופיע על מסך הטלוויזיה לאחרונה תפסו את תשומת ליבי. הפרסומת של ג'וי והפרסומת של ספרינג טי. בשתי הפרסומות מנסים לעשות את אותו הדבר בדרכים שונות. בשתיהן מנסים המפרסמים לקשר בין המותג לחוויות גדולות מהחיים. ההבדל בסופו של דבר, הוא בצורה שבה מגשרים על הפער.

יותר מדי מרגש

יותר מדי מרגש

בפרסומת של סלקום למסלול המשפחה שלהם, מוצגת פגישה בין אם אתיופית ששלחה את ביתה התינוקת לארץ ונשארה מאחור, לבין ביתה שכבר התבגרה ועכשיו היא חיילת. זה נשמע כל כך זול ולא קשור למה שהתרחש באותו רגע על המרקע שהרגש הכי חזק שחשתי באותו רגע היה כעס. כעס על סלקום שמנסה לנצל סיפור כל כך אמיתי וחם לרווח כלכלי.

על פרסומות ושוביניזם

מדהים איך האח הגדול אוכל את זמן הטלוויזיה, בעיקר כשאין יותר מדי מה לראות. בכל רגע פנוי עוברים לערוץ 20 והבלוג שוקט על שמריו כי מה כבר יש לספר כאן שלא סיפרתי באח הקטן?לשמחתי הרבה יש פרסומות שמעלות לי את הסעיף ומחיות לי את הבלוג אפילו אם זה רק לפוסט אחד (בינתיים). ומה עם בעלך?אחת הפרסומות...

0 Comments

  1. avocumber 2 בMarch 2007
    הגב

    קונספט מעניין…
    באמת, למה תמיד החברה המפרסמת משלמת לשחקנים? לפעמים הם מרוויחים מהפרסומת יותר.

  2. ביקורט 2 בMarch 2007
    הגב

    ברוב המקרים
    ברגע שטאלנט מוכר מופיע בפרסומת, הוא מעניק לה מהאמינות שלו. אם, למשל, אנחנו מכירים את מודי בר-און כמבין בספורט והוא יפרסם חזיית ספורט, סביר להניח שיותר אנשים יקנו אותה. <br>גם כאשר לא מדובר בפרסומת באותו נושא שבו הטאלנט מתמחה, הוא עדיין מקפיץ את המכירות בכמה אחוזים טובים.<br><br>אבל במקרה הזה אני באמת בספק עם דץ הוסיף לפרסומת יותר ממה שהפרסומת הוסיפה לדץ.

Leave a comment