הפרסומת של סוגת נגעה בי. היא נגעה בי רגשית, אני תמיד אוהב דברים שלא משתנים ונותנים לי הרגשה של נוסטלגיה נעימה, אבל חשוב יותר, היא נגעה בי מנטלית. במהלך כל הפרסומת אנחנו נמשכים להסתכל אל הפרחים האדומים. הם בתנועה, הם חלק עיקרי מהפרסומת והם כל הזמן שם, לא עוזבים לרגע את הפריים. אנחנו מגיעים לסופה של הפרסומת ..
אחת החשיפות הגדולות בחדשות ערוץ 2 היום (ואני מניח שגם בערוצים אחרים) היתה שיחתם של ג`ורג` בוש הבן ושל טוני בלייר כאשר הם שכחו לכבות את המיקרופון. לראשונה נשמעו פוליטיקאים ללא הסינון שעוברים הדברים שלהם באופן קבוע ונראה שזה נחשב לאייטם חם.לטטיאנה הופמן היה קשה לתרגם את המילה “שיט”, כתב אחר תיאר את השיחה כ”שיחת ..
לאומיכרד יצאו עם סדרת פרסומות משעשעת מאוד שמתבססת על שאלות ששאלנו את עצמנו מאז ומתמיד. מה אם לאבא שלנו היה בנק? מה אם הכסף היה גדל על העצים? הראשונה מביניהם היתה פשוט נהדרת וגרמה לי לחיוך, ההתנהגות הילדותית התלבשה על שני השחקנים (קרן מור ויובל סגל?) בצורה מושלמת והם הצליחו למשוך אותי לתוך הההנאה הזאת שבלהפוך ..
לאחר שעברנו את שבעת מדורי הגהנום של האודישנים, ולאחר שלמדנו להכיר את המתמודדים החדשים של כוכב נולד 4, התיישבתי בשמחה כדי לצפות בשואו שהנבחרת החדשה אמורה לתת. כולם היו טובים. היום טובים יותר (ג`קו אייזנברג – הפייבוריט שלי) והיו טובים פחות, אבל כולם הסתובבו סביב איזו נקודת אמצע לא ברורה ולא מעניינת במיוחד. הייתי עוזב את התוכנית ..
הפרסומת הקודמת של סטארקיסט היתה נחמדה. לראות משפחה ישראלית שמנסה לדבר אנגלית אבל לא מצליחה במיוחד, תמיד מעלה חיוך על שפתי. לראות אותם ממירים משפטי “סלנג” לאנגלית אפילו גרם לי לצחוק. אולי בגלל זה התאכזבתי כל כך מהפרסומת הנוכחית. נתחיל בסלוגן המעולה – “סטארקיסט, הפילה של הטונה”. הסלוגן לוקח את המותג של הטונה ומעלה אותו לדרגת מעדן ..
במקבץ פרסומות אחד נתקלתי בשתי פרסומות שהלכו עם הפרסומת שלהם “קצת” רחוק מדי. שאסי וקלאצ`הפרסומת נראית כמו פרומו לסדרה קומית על שני בלשים לא יוצלחים. שאסי וקלאצ` הם שני שוטרים שאמורים לשמור על החוק, במשך כשתי דק` אנו רואים אותם מוותרים על שמירת החוק על מנת לשמור על האוטו שלהם. רק ברבע דקה האחרונה אנחנו שומעים ..
האמת שרציתי לסקר את התוכנית הזאת כבר בשבוע בעבר, אבל נתקלתי בבעיה קטנה… פספסתי אותה. משום מה הייתי בטוח שהיא מוצגת ביום ה` ונדהמתי לגלות שפספסתי ביום. ולענייננו, מעולם לא חשבתי שיגיע היום שבו אני אזכה לשמוע את ציפי שביט ולהבין מה היא אומרת מבלי שאצטרך להקליט ולצפות שוב בהילוך איתי. אך בתוכנית הזאת היא נכנסה ..
הפרסומת החדשה של נטוויזן הצליחה לגעת בי, אבל לא בצורה טובה. התעצבנתי. מאוד התעצבנתי. לראות חברה שמפרסמת את עצמה ע”י כך שהם מראים כיצד “גיבור” הפרסומת פועל בצורה מאוד לא נורמטיבית ומאוד “ישראלית” על מנת לקדם את עצמו ואת “אהוביו” על חשבון אחרים גרם לי לחשוב רעות על הדרך שבה החברה פועלת. בפרסומת רואים אב וילדה ..
לפעמים אני תוהה אם השופטים באולפן צופים באותם ריקודים שאנחנו רואים בבית. כי אם כן, קשה לי להסביר כיצד חיים רביבו קיבל כל כך הרבה נקודות. הבן אדם היה נוקשה במהלך כל הריקוד וסירב להשתחרר, הוא לא הפסיק לשיר כדי להשאר בקצב ועדיין לא הצליח והדבר היחיד שהיה טוב בכל הריקוד שלו היה אנה ארונוב ..
ליגאל שילון יש נוסחה שעובדת בכל פעם מחדש. קחו סלבריטי, שימו אותו במקום מוכר (אבל לא מוכר מדי), לאט לאט שנו את הדברים המוכרים לו כך שבערך באמצע המתיחה הוא ירגיש כאילו העולם התהפך בשעה האחרונה.לאחר שכל החלקים של המתיחה הוצגו בפני הנמתח, השאירו אותו לבד (עם מותח נוסף שמתנהג כאילו הוא יודע פחות מהנמתח עצמו). בשלב הבא ..
לקראת הקרב על הרייטינג בין רשת לקשת מוציאה כל אחת מהן את התותח הכבד שלה. קשת את הכוכב הנולד ורשת את הכוכבים המרקדים. בינתיים נראה שקשת מובילה, התוכנית שלה הופיעה על השער של מגזין פנאי פלוס השבוע, היא מתחילה לפני התוכנית של רשת, היא מופיעה בסוף השבוע כשלאנשים יש כוח לצפות ואם כל זה לא מספיק, ..
אני מתאר לעצמי שהצוות של עובדה יש באחת הישיבות וחשב:יש לנו תחקיר על ילדה שמתה מרשלנות רפואית ואפילו טוויסט על שעות העבודה של הרופאים. יש לנו תחקיר על אתיופים ומועדונים (זה תמיד תופס). אבל עדיין זה לא ממלא לנו תוכנית שלמה. אנחנו צריכים עוד תחקיר קטן… אני יודע, בלוגים זה נושא קליל וזה טרנד חדש, ..
מה מזכיר לכם הקול הבא?חיים שכאלה הייתה תוכנית בה נלקח אומן או אדם ידוע ותוך כדי שיחה של אחד על אחד עם המראיין, הוזכרו לאומר אנשים וחפצים מעברו. בזמנה התוכנית נחשבה לאחת התוכניות האיכותיות ביותר, אך מאחר והיום איכות שווה בסביבות ה 1% רייטינג, היו צריכים להציג אותה באור אחר. מה יותר מושך מלראות אומן אהוב ..
יש תופעה בעולם פרסומות הטלוויזיה, וכבר מזמן רציתי לכתוב עליה. התופעה נקראת ג. יפית (וכל המשפוחה). התופעה כוללת חיוכים מאולצים, משפטים קצרים וחתוכים, ותסריט חובבני וחסר אמינות מינימלית. את ג. יפית הכרנו עוד מתקופת ה”אני ממליצה על..” המכובדת. אמנם הפרסומות באותה תקופה לא היו קריאטיביות במיוחד אך היה בהן ניחוח של אמינות ושל ממלכתיות מסויימת. כאילו ..
ארז טל נוטה לאחרונה לקחת נוסחאות מצליחות, לשנות אותן טיפה, לשלב אותן ולהציג אותן כתוכנית בידור חדשה. ראינו את הסגנון הזה כבר בחפש את המטמון ואנחנו רואים את אותו הדבר במועדון לילה.ההעתקה הבוטה ביותר היא ממשחק מכור (שבעצמה היא מעין טייק אוף של התוכנית “של מי השורה הזאת”). ארז טל יושב עם צוות קבוע של בדרנים, ..