נטוויזן והחוצפה הישראלית

הפרסומת החדשה של נטוויזן הצליחה לגעת בי, אבל לא בצורה טובה. התעצבנתי. מאוד התעצבנתי. לראות חברה שמפרסמת את עצמה ע”י כך שהם מראים כיצד “גיבור” הפרסומת פועל בצורה מאוד לא נורמטיבית ומאוד “ישראלית” על מנת לקדם את עצמו ואת “אהוביו” על חשבון אחרים גרם לי לחשוב רעות על הדרך שבה החברה פועלת.

 

בפרסומת רואים אב וילדה עומדים בתור למתקן שעשועים (נראה לי שמדובר בצרפת). התור ארוך והילדה משתעממת ומראה זאת (בהעווית פנים מוגזמת, יש לציין). האב החכם מאתר את המקום ממנו משמיעים את המוזיקה, ניגש לשם, מחבר את נגן הMP3 ומשמיע דרך הרמקולים את ההמנון (הצרפתי, אני חושב).

בעת שכולם עומדים דום ושרים עם ההמנון, הוא וילדתו, בחוסר כבוד משווע, עוקפים את כולם בתור ועולים למתקן.

 

אני מנסה להבין מה הערך המוסף שהפרסומת הזו מעבירה וכל מה שאני מצליח למצוא זה – כשאתם נוסעים לחו”ל השירות החדש להורדת שירים של נטויזן יעזור לכם להיות מניאקים ולהתנהג כמו כל “ישראלי מצוי”, ואני תוהה האם הצופים באמת יכולים להזדהות עם מעשה מעורר בחילה שכזה בלב שלם. לדעתי כל צופה שרואה את זה יאמר לעצמו מיד, אני לא בן אדם כזה (במיוחד לאחר שטפטפו לנו לראש כיצד כל אחד מאיתנו הוא שגריר בחו”ל).

 

בראש ובראשונה פרסומת צריכה לגרום לנו לרצות להתנהג כמו האדם שמשתמש במוצר שהיא מוכרת והפרסומת הזאת נכשלת ובגדול. 3 בסולם הביקור”ט (וגם זה רק בגלל שהם השתמשו בצרפת, שאחרי מופע הזיקופקקים, רבים מאיתנו לא אוהבים במיוחד).