בורגר-ראנץ`בורגר-ראנץ` יצאו בסרטון פרסומת חדש. במקום לפרסם את הבשר שלהם, בחרו בבורגראנץ` להתמקד דווקא בתוספות. המחשבה עצמה חכמה, גם אם לא מקורית במיוחד. לעיתים כדאי לפרסם את מה שמסביב למוצר על מנת ליצור עניין במוצר עצמו. חבל רק שהביצוע לא מספק את הסחורה. הבחירה בסרט גרמני כעטיפה לפרסומת החדשה היא תמוהה שלא לומר טפשית. סרטים גרמניים מסתדרים ..
הרשות הלאומית למלחמה בתאונות הדרכים כבר לא קוראת לנו רוצחים. המילה “רצח” כבר לא משפיעה כמו פעם. עכשיו אנחנו לא סתם רוצחים – אנחנו מחבלים.מחבל זו מילה הרבה יותר חזקה מרוצח. רוצח ירצח בשביל כל דבר, אבל למחבל יש מטרה. הרשות החליטה שאנחנו כבר לא סתם “הורגים בכוונה”, עכשיו יש לנו אידיאולוגיה שלמה.החברה ברשות חייבים ..
ישראלים הלוך ושובאני תוהה אם הייתם נהנים לקרוא בכל שבוע את אותה הביקורת על אותה התוכנית עם שינויים קלים בלבד. אני תוהה אם קריאת ביקורת זהה על תוכנית ספציפית בכל שבוע היתה גורמת לכם הנאה. מסקרן אותי לדעת אם הייתם חשים את אותה הנאה גם אם הייתם נאלצים לקרוא את אותה הביקורת שוב ושוב שבוע ..
הלילה עובר לערב?מועדון לילה התחיל כתוכנית לילית. המטרה היתה ליצור תוכנית שתהווה מעין מסיבת שתייה עם משחקי חברה (שרובם הועתקו מתוכניות אחרות). תוכנית שבה אנשים יוכלו להיות שיכורים ולהתעלם מהעובדה שהם בטלוויזיה. תוכנית שבה ניתן לומר מילים גסות מבלי שהביפ האכזר יכסה אותן.בשבועות האחרונים מועדון לילה עבר לשדר בפריים טיים. האם זה גרם להם לגלות ..
בניגוד לדיעה הרווחת באוכלוסיה (שאלתי 3 אנשים שונים בעבודה) הפרסומת לגולדסטאר לייט עם משה דץ היא לא עד כדי כך גרועה. לא צריך לחפש יותר מדי בשביל למצוא בה גם דברים טובים. אז נכון, המשחק שם מזעזע. היה אפשר לצפות ממשה דץ שהיה כבר בפסטיגל ושיחק בקלטות לילדים שידע לתת קצת יותר אמינות לדברים שהוא אומר. ..
מה אני דורש מפרסומת טובה?1. חידוש – כשאני רואה פרסומת המציגה מוצר מוכר בצורה שלא הכרתי אני מתמוגג.2. קריאייטיביות – אני רוצה שהפרסומת תהיה מעניינת, מרגשת ונוגעת. אני רוצה לראות ולחוש שיש יוצר אמיתי מאחורי אותן 30 שניות.3. הגיון – שתי הסיבות שלמעלה יכולות להתקיים בפרסומת ועדיין היא לא תהיה טובה אם אני אסתכל עליה ..
נסעתי לי לתומי באוטובוס, הבטתי בשלטי החוצות המעטרים את תל אביב והודיתי לאל על כך שאינני נוהג. השלטים (כמו גם פרסומות הרדיו והטלוויזיה) הבהירו לי שאם הייתי נוהג ולא הייתי נותן זכות קדימה לילד במעבר חצייה הייתי רוצח. השלטים לא הסתפקו בכך והזהירו אותי לבל אשאיר את הילדים שעוד לא נולדו לי יתומים או חס וחלילה אתן להם לעבור לבד ..
אני מרחם על הקופירייטר שקיבל לידיו לעשות פרסומת ל-you. אני יכול רק לתאר לעצמי את ההוראות שקיבל מהלקוח – “הנה רשימה בת שני עמודים של פרטים על כרטיס האשראי שלנו ואנחנו רוצים שהכל יופיע בפרסומת הזאת. אה כן, שתהיה קצרה”. הפתרון של להציג מישהי המדברת אל מישהו הניצב מחוץ למסך ומונה בזו אחר זו רשימה של הטבות ..
הפרסומת של סוגת נגעה בי. היא נגעה בי רגשית, אני תמיד אוהב דברים שלא משתנים ונותנים לי הרגשה של נוסטלגיה נעימה, אבל חשוב יותר, היא נגעה בי מנטלית. במהלך כל הפרסומת אנחנו נמשכים להסתכל אל הפרחים האדומים. הם בתנועה, הם חלק עיקרי מהפרסומת והם כל הזמן שם, לא עוזבים לרגע את הפריים. אנחנו מגיעים לסופה של הפרסומת ..
לאומיכרד יצאו עם סדרת פרסומות משעשעת מאוד שמתבססת על שאלות ששאלנו את עצמנו מאז ומתמיד. מה אם לאבא שלנו היה בנק? מה אם הכסף היה גדל על העצים? הראשונה מביניהם היתה פשוט נהדרת וגרמה לי לחיוך, ההתנהגות הילדותית התלבשה על שני השחקנים (קרן מור ויובל סגל?) בצורה מושלמת והם הצליחו למשוך אותי לתוך הההנאה הזאת שבלהפוך ..
הפרסומת הקודמת של סטארקיסט היתה נחמדה. לראות משפחה ישראלית שמנסה לדבר אנגלית אבל לא מצליחה במיוחד, תמיד מעלה חיוך על שפתי. לראות אותם ממירים משפטי “סלנג” לאנגלית אפילו גרם לי לצחוק. אולי בגלל זה התאכזבתי כל כך מהפרסומת הנוכחית. נתחיל בסלוגן המעולה – “סטארקיסט, הפילה של הטונה”. הסלוגן לוקח את המותג של הטונה ומעלה אותו לדרגת מעדן ..
במקבץ פרסומות אחד נתקלתי בשתי פרסומות שהלכו עם הפרסומת שלהם “קצת” רחוק מדי. שאסי וקלאצ`הפרסומת נראית כמו פרומו לסדרה קומית על שני בלשים לא יוצלחים. שאסי וקלאצ` הם שני שוטרים שאמורים לשמור על החוק, במשך כשתי דק` אנו רואים אותם מוותרים על שמירת החוק על מנת לשמור על האוטו שלהם. רק ברבע דקה האחרונה אנחנו שומעים ..
הפרסומת החדשה של נטוויזן הצליחה לגעת בי, אבל לא בצורה טובה. התעצבנתי. מאוד התעצבנתי. לראות חברה שמפרסמת את עצמה ע”י כך שהם מראים כיצד “גיבור” הפרסומת פועל בצורה מאוד לא נורמטיבית ומאוד “ישראלית” על מנת לקדם את עצמו ואת “אהוביו” על חשבון אחרים גרם לי לחשוב רעות על הדרך שבה החברה פועלת. בפרסומת רואים אב וילדה ..
יש תופעה בעולם פרסומות הטלוויזיה, וכבר מזמן רציתי לכתוב עליה. התופעה נקראת ג. יפית (וכל המשפוחה). התופעה כוללת חיוכים מאולצים, משפטים קצרים וחתוכים, ותסריט חובבני וחסר אמינות מינימלית. את ג. יפית הכרנו עוד מתקופת ה”אני ממליצה על..” המכובדת. אמנם הפרסומות באותה תקופה לא היו קריאטיביות במיוחד אך היה בהן ניחוח של אמינות ושל ממלכתיות מסויימת. כאילו ..
הפרסומאים של חומוס צבר כנראה בבעיה אם הם נאלצים לגייס לעזרתם תוכנית ילדים מתקופת השחור לבן בשביל לפרסם את המוצר שלהם. אך גם אם נתעלם מגל הרטרו הלא מובן שעובר עליהם, יהיה קשה לנו להסביר מדוע הם מסרבים לחדש. את הסלוגן “חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל” צריך לשמור, זה קו פרסומי כללי וניתן לגשת ..