האח הגדול 2 – אנחנו לא מציצנים

אורי שקד כותב:

אין טעם להתכחש ליצר המציצנות הטבטע בטבע האדם, הרי עוד בתנ”כ דוד הציץ לבת-שבע על הגג. האדם הוא יצור סקרן מטבעו ובעל משיכה מובנית ל”אסור”. כולנו רוצים לשבור טאבו כזה או אחר, להרגיש אורחים פאסיביים לרגע. תוכניות ריאליטי כגון “האח הגדול” עונות על היצר והמכנה המשותף הנמוך ביותר-המציצנות. מה זה אם לא מציצנות? אפשר להתהדר במילים גבוהות ולהגיד שמדובר ב”ניסוי חברתי מרתק” אך כל מה ש”האח הגדול” מספק הוא הוכחה ניצחת לאמרה “יצר האדם רע מנעוריו” וכן לשאיפתו המתמדת להנאה והמנעות מכאב. ההפקה כינסה חבורת עכברי מעבדה חטובי גו (ופולנייה מעצבנת אחת) ומושכת להם בחוטים על מנת להוכיח את שידוע לכל. חוכמה גדולה,והכל בשם הבידור.

אני לא מציצן וגם לא אורי שקד. מציצן הוא אדם שמסתכל על האחר מבלי שהאחר יהיה מודע לכך. המציצן חודר בכוח לפרטיות והפעולה שלו פוגעת ומגעילה. דיירי האח הגדול הגיעו לתוכנית מתוך מטרה שיסתכלו עליהם. הם השחקנים הראשיים בהצגה שמשודרת בכל מקלט טלוויזיה בארץ והם עושים זאת במודעות מלאה. חלקם עושים זאת בשביל הכסף וחלקם בשביל אג`נדה אבל כולם יודעים ומודעים לכך שאנחנו הקהל שלהם.
האם כשאנחנו צופים בשחקני תיאטרון אנחנו מציצנים? מן הסתם לא. אז מה ההבדל?

יש שיטענו שבשחקני תיאטרון אנחנו צופים במשך זמן מוגבל בעוד באח הגדול אנחנו יכולים לצפות 24/7 אך האם זה באמת משנה? יש הצגות שנמשכות שעה ויש הצגות שנמשכות שעתיים, האם אפשר להגיד שבאחת מהן אנחנו מציצים יותר מאשר בשניה?

יש שיטענו שבעוד שחקנים משחקים דמויות, בבית האח הגדול אנחנו צופים באנשים כפי הם באמת ועל כך יש לי שתי תשובות. הראשונה מהם היא “פחחחח” אתם באמת חושבים שאנשים מתנהגים בבית כפי שהם מתנהגים מחוצה לו? הרי ברור שהמודעות למצלמות משנה את תגובותיהם ושהלחץ גורם להם לפעול בצורה הרבה יותר קיצונית מכפי שהיו פועלים במציאות. אנשים שם לא מתנהגים כפי שהם במציאות. חלקם עושה זאת במודע ואחרים עושים זאת עקב התנאים וכאן אני מגיע לתשובה השניה.

בסדרה “הכל דבש” יעל פוליאקוב משחקת את עצמה. ייתכן שהיא קצת מקצינה את הדמות ושמה אותה במצבים שונים אבל היא משחקת את עצמה. בעונה הראשונה אביה שיחק את עצמו ובעונה השניה אמא שלה משחקת את עצמה. אנחנו רואים את המשפחה של יעל עוברת רגעים קשים וחושפניים ביותר. האם אנחנו מציצים? ואם כן, מדוע במקרה הזה זה נחשב להצצה איכותית יותר?

לסיכום: אנחנו לא מציצים, אנחנו קהל בהצגה של אלתורים. לשחקנים אין תסריט אבל בהחלט יש במאי ויש מפיק וזו ההצגה הכי גדולה שיש כרגע בארץ. וכמו שאנחנו לא מציצים על במות התיאטרון או מול יצירות סוגה עילית, כך אנחנו יכולים להנות מבידור שכזה בלי לתת לעצמנו כינויי גנאי.

פוסט זה פורסם גם בבלוג האח הקטנטן

logo

Related posts

המיזם – דרושה עוד השקעה

המיזם - דרושה עוד השקעה

הרעיון מאחורי המיזם הוא דווקא נחמד. קחו יזמים והעמידו אותם בפני קהל "משקיעים" שלא באמת צריכים להוציא שקל מהכיס שלהם, אלא רק להחליט איזה מיזם שווה יותר ולתת לו 100,000 שקלים וירטואליים שאולי יהפכו לאמיתיים. הביצוע, לעומת זאת, קצת לוקה בחסר.

משחקי השף – דה-ווייס בגרסת הטעם

משחקי השף - דה-ווייס בגרסת הטעם

לא התפלאתי שרגע לפני שמשחקי השף עלתה לאוויר החליטו במאסטר שף להוסיף גם הם טעימה עיוורת. אבל לקשת אין יותר מדי ממה לחשוש. בשתי התוכניות הראשונות שלה משחקי השף נכשלת במקום הכי חשוב לתוכניות ריאליטי - לגרום לנו להזדהות עם המתמודדים ועם השופטים.

היפה והחנון 4 – בינתיים מאכזב

היפה והחנון 4 - בינתיים מאכזב

הפרק השני של תוכנית ריאליטי אמור להיות הפרק שבו אנחנו באמת מתחילים להכיר את הדמויות, את הדינמיקה ביניהם ולראות משימות מעניינות מצחיקות וכיפיות. רק חבל שהכל נשאר מעושה ולא אמין.

0 Comments

  1. דובי 11 בJanuary 2010
    הגב

    אתה צודק. אנחנו לא מציצנים. ואיך נהיה מציצנים אם אנחנו מזמינים אותם לתוך הסלון שלנו לא פחות מאשר הם מזמינים אותנו לתוך הוילה שלהם?
    ה”קסם” של אופרות סבון, כך נטען בעבר, הוא שהן מאפשרות לאנשים קשר יציב ורציף – בן עשרות שנים, לפעמים – עם קבוצה של אנשים, אפשר לכנות אותם “חברים”, שאנחנו יודעים עליהם הכל. אנחנו נפגשים איתם מדי יום לאיזו חצי שעה לפחות, שומעים מה קרה להם, ואולי לפעמים מדמיינים איך הם היו מגיבים למה שקורה לנו. וגם להם יש חיים קצת יותר מעניינים מאשר לנו, אז זה בכלל כיף.
    ריאליטי, יותר מהכל, זה גלגול של אופרות הסבון. כי כבר לא מספיק לנו שחקנים גרועים משחקים עלילות גרועות שמישהו כתב – אנחנו רוצים אנשים שהם לא שחקנים בכלל, משחקים עלילות שהם עצמם כתבו (עם קצת עזרה מעורך התוכנית).

  2. אורי צציק 11 בJanuary 2010
    הגב

    אני תוהה אם מתישהו יהיה ריאליטי סבון – ריאליטי בלי נקודת סיום באופק שבו כל זמן שהשחקן/מתמודד מוצא חן בעינינו הוא ימשיך לשחק ולחיות על חשבון ההפקה בבית.

    אם מישהו יהיה חביב הקהל לאורך זמן אז כשהוא יצא משם (אם בכלל) אחרי שנים הוא יגלה עולם אחר לגמרי מזה שהכיר. צריך לכתוב על זה תסריט או משהו.

  3. דובי 11 בJanuary 2010
    הגב

    אמממ… המופע של טרומן?

  4. YARA113 11 בJanuary 2010
    הגב

    אורי אמת שלא מציצים . כאשר יש פרסומת של עוברת למקום אחר.
    אותי התכנית ……….לא רואה. ולא ראיתי מיומה הראשון פרק אחד. יש דברים מעניינים יותר במרחב
    ערב טוב
    אתי

  5. אורי צציק 11 בJanuary 2010
    הגב

    דובי, צודק. לא חשבתי על המופע של טרומן בגלל שהוא הסתיים בדיוק איפה שאני חשבתי על תחילת הסיפור, כשהגיבור יוצא מהבית ומגלה את כל מה ששונה.

    אתי, לדעתי את מפסידה P-:

  6. דובי 11 בJanuary 2010
    הגב

    כי טרומן נכתב כשהריאליטי עוד היה חידוש, ואנשים עדיין התעסקו עם מה שקורא *בתוך* התוכנית. רק היום, כשמשהו כמו טרומן נראה כמעט יומיומי, יש לנו זמן לחשוב על מה שקורה לטרומן *אחרי* התוכנית…

  7. דובי 12 בJanuary 2010
    הגב

    (אה, ואגב, כותבים peeping Toms, לא כמו שמופיע בסלאג).

  8. אורי צציק 12 בJanuary 2010
    הגב

    צודק, אבל נראה לי שאני אשאר עם הטעות. כל האימיילים של המנויים מובילים אליה ואין לי כוח להתחיל להתעסק ב htaccess.

Leave a comment