חוקרים וצוחקים

החוקר אשכנזי
סיינפלד הפתיע את כולם כאשר הפרק שצולם כולו בלוקיישן אחד (חניון) הצליח מעל למשוער. עכשיו דמיינו לכם סידרה שמתרחשת כולה (לפחות בשני הפרקים הראשונים שלה) בשלושה לוקיישנים שנמצאים כמה מטרים אחד מהשני. במרכז הסדרה “האמת העירומה” עומדת בחורה שנעלמה. כל הסידרה מתרחשת בפועל בתחנת המשטרה ובעיקר בחדר החקירות ובחדר המשקיף עליו.

ציפיתי מסדרה דרמתית שכזו שתתנהל באיטיות ושתכלול שתיקות ורגעים מתים למכביר – משהו סטייל “בטיפול” עם טוויסט משטרתי. אך הופתעתי לגלות שהסדרה מתקדמת במהירות סבירה (אפילו מעט מהירה מדי) עם מספיק נתונים מעניינים שנחשפים בכל פרק. כבר בשני הפרקים הראשונים אנחנו נחשפים למספר פרטי עלילה שייקח זמן לסגור אותם ונראה שעוד רב הנסתר על הגלוי.

עם זאת הצורך של היוצרים ליצור גם סיפור רקע לחוקר הראשי ולבעיות הקיימות אצלו בבית נראה מעט מיותר. סיפור העלילה המשני הזה, לפחות כרגע, מושך הרבה פחות ויוצר רגעים שבהם מצפים להמשך העלילה המרכזית מבלי להתעניין במיוחד במה שקורה על המסך. אם הולכים על סדרת מתח/חקירות, כדאי לשמור אותה ככזאת כי הבעיות המשפחתיות שאינן נוגעות ישירות לעלילה פשוט מסיחות את הדעת.
(ערוץ 10, יום ד` 21:00)

בעיה מצחיקה
יש בעיה במעבר של הסטנד-אפ קומדי לפורמט טלוויזיוני. חלק מהקסם של מופע סטנד-אפ הוא האווירה השוררת במקום והאנשים הצוחקים מסביב. אוויר שכזו מדרבנת אותך לצחוק גם לשמע הדברים הכי טפשיים שבמצב רגיל היית מסתכל על האומר אותם בעין עקומה. כאשר המופע עובר לפורמט הטלוויזיוני האווירה נעלמת ואנחנו נותרים עם בדיחות קרש שיכולות להצחיק, אולי, ילדים בני 7.

רועי לוי טוען שהוא הולך לפתור לנו בעיות. הוא יוצר קטעי סטנד-אפ על בסיס דברים שמפריעים לאנשים בחיים והוא בעצם משתמש בבעיות הנשלחות אליו כבסיס להצחיק את הצופה ובפועל לא פותר אף בעיה באמת. הבעיה היא שכמו בהרבה תוכניות אחרות שניסו, הסטנד-אפ פשוט לא עובר את המסך ואנחנו נשארים עם טעם רע ועוד ביום שישי רגע אחרי הפריים טיים.

בניגוד לשלום אסייג שיצר מיני-ריגוש ע”י נתינת במה ל”טאלנטים” שמעולם לא ערכו מופע סטנד-אפ בחייהם, רועי לוי מתבסס בעיקר על עצמו וגם אם זה היה מצחיק בפעם הראשונה או השניה, בפעם השלישית זה כבר מעורר תחושה של “שמענו את זה כבר”.
(עררוץ 2, יום ו, אחרי “שבוע סוף”)

logo

Related posts

בשורות טובות

בשורות טובות

שד מהגהנום ומלאך מגן עדן מנסים לעצור את סוף העולם ועל הדרך כנראה מצליחים להאט את הזמן כי זה הרגיש ארווווווך ועם יותר מדי נקודות שמאפשרות ניטפיקינג.

הקריסטל האפל

הקריסטל האפל

אז ראיתי את "the dark crystal" בנטפליקס. לקח לי כמעט פרק שלם להתרגל לעובדה שמדובר בבובות עם מגוון מוגבל של הבעות פנים. אבל גם אחרי שהתרגלתי עדיין, למרות שצפיתי בכל 10 הפרקים, לא הצלחתי להתחבר לכל המכלול שנוצר. אני לא אומר שלא נהניתי, אבל היה לי קשה לסספנד כמה מהבעיות שאפרט עליהן בהמשך. הפוסט מכיל ספוילרים, ראו הוזהרתם.

על קיילונים וביולוגים (האורוויל 2X09)

על קיילונים וביולוגים (האורוויל 2X09)

רק אני הרגשתי שהפרק הזה זלזל בנו כצופים? היו בו כל כך הרבה דברים שלא הסתדרו והיו חסרי הגיון או שנראה כאילו לא חשבו עליהם עד הסוף. אין לי בעיה לסספנד כמה דברים שלא מסתדרים פה ושם אבל לא כשכמעט הכל לא הגיוני.

Leave a comment