טטריס אנושי, פרומואים ועמוד שגיאה

15 דק של רדידות
ראש בקיר זה שם מעולה לתוכנית שכל מה שרוצים לעשות אחרי שצופים בה הוא להוציא אותה מהראש. מה שהיה נחמד כסרטון יוטיוב חד פעמי על יפנים מוזרים הפך להורג תאי מוח בן 15 דק שמופיע כל יום מיד אחרי החדשות.
 
שי ודרור מנסים ככל יכולתם להפוך את השעשועון(?) המוזר הזה למשהו נוח לעיכול אך לשווא. יש איזשהו דיסוננס בלתי ניתן לגישור בין האופי של המנחים כסאטיריקנים המתעסקים בנושאים חשובים לבין האופי הליצני/אדיוטי/חסר-טעם של השעשועון הזה.
 
באופן כללי, אין לי שום דבר נגד השעשועון עצמו. בסה"כ מדובר ב 15 דק` שבהן אפשר להניח למחשבות בצד ופשוט להנות מאנשים שקופצים דרך חור בקיר, אבל משום מה, ברגע שזה הופך ממנה של "פעם ב.." למנה יומית, זה הופך למראה שמציגה את הרדידות האיומה אליה מתדרדרת הטלוויזיה בפריים טיים.
 
הצופים כבר לא תמימים
אנשי הפרומואים של קשת כנראה מאמינים בתאוריה שכל דבר מצליח יכול להיות מתואר במילה או שתיים, אחרת אין לי הסבר מדוע הם צריכים לתייג את 3 הבנות של "על קצות האצבעות" בצורה סטריאוטיפית ולחלוטין לא מדוייקת. כמה זלזול יכול להופיע בפרומו אחד? גם זלזול בצופים שיכולים בהחלט לתייג את הבנות בעצמם לאחר צפיה בסדרה וגם זלזול בתסריט בכך שהפכו אותו לשטוח יותר ממה שהוא.
 
אנשי הפרומואים של קשת לא כל כך יודעים לחדש. כאשר בשלושה פרומואים שונים בשלושה שבועות שונים אני צריך לשמוע ש"התמימה, כבר לא כל כך תמימה", מישהו שם צריך לעשות בדק בית.
 
העמוד לא נמצא
הפרסומת למודם הסלולארי של פלאפון התחילה בשלטי חוצות. במקומות שונים ברחבי הארץ ניתן היה למצוא שלטים המציגים דף שגיאה סטנדרטי. הפרסומת היתה מעולה, פנתה לקהל היעד (גיקים וחובבי גלישה) ואף הצליחה לעורר עניין וניחושים שונים לגבי המפרסם. הפתרון לא היה מושלם אבל הפרסומת היתה אפקטיבית.
 
לאחרונה משודר סרטון פרסומת בטלוויזיה המבוסס על אותו רעיון. אדם הולך ברחוב וכל השלטים שמסביבו מציגים את דף השגיאה. כאשר הוא מחבר את המודם ללפ-טופ שלו כל השלטים מתחילים להציג פרסומות. זו דוגמה מושלמת איך לקחו תובנה חביבה שמתאימה לשלטי חוצות וסירסו אותה לחלוטין כשהיא עברה לטלוויזיה.
 
היה נחמד אם היו עושים טיזר בטלוויזיה של 10 שניות, סטאטי לחלוטין שבו מראים מסך שגיאה. זה היה מעביר את הרעיון של שלטי החוצות אל הטלוויזיה בצורה טובה והיה מעורר את אותה השאלה ואת אותה אי נוחות שחשנו כשראינו שיש "שגיאה" בפרסומות. זה גם היה מתכתב טוב עם הקונספט הסטנדרטי של פלאפון שמתכתב עם הצופה באמצעות טקסט בלבד.

פוסטים קשורים

בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך

בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך

שתי פרסומות שהתחילו להופיע על מסך הטלוויזיה לאחרונה תפסו את תשומת ליבי. הפרסומת של ג'וי והפרסומת של ספרינג טי. בשתי הפרסומות מנסים לעשות את אותו הדבר בדרכים שונות. בשתיהן מנסים המפרסמים לקשר בין המותג לחוויות גדולות מהחיים. ההבדל בסופו של דבר, הוא בצורה שבה מגשרים על הפער.

יותר מדי מרגש

יותר מדי מרגש

בפרסומת של סלקום למסלול המשפחה שלהם, מוצגת פגישה בין אם אתיופית ששלחה את ביתה התינוקת לארץ ונשארה מאחור, לבין ביתה שכבר התבגרה ועכשיו היא חיילת. זה נשמע כל כך זול ולא קשור למה שהתרחש באותו רגע על המרקע שהרגש הכי חזק שחשתי באותו רגע היה כעס. כעס על סלקום שמנסה לנצל סיפור כל כך אמיתי וחם לרווח כלכלי.

על פרסומות ושוביניזם

מדהים איך האח הגדול אוכל את זמן הטלוויזיה, בעיקר כשאין יותר מדי מה לראות. בכל רגע פנוי עוברים לערוץ 20 והבלוג שוקט על שמריו כי מה כבר יש לספר כאן שלא סיפרתי באח הקטן?לשמחתי הרבה יש פרסומות שמעלות לי את הסעיף ומחיות לי את הבלוג אפילו אם זה רק לפוסט אחד (בינתיים). ומה עם בעלך?אחת הפרסומות...

0 Comments

  1. ע ל ו מ ה 14 ביוני 2008
    הגב

    הפעם מרגישה ההיפך ממך
    לא חולקת על דעתך, רק שאותם דברים גרמו לי להרגיש דברים הפוכים.<br><br>לגבי "על קצות האצבעות"… הספיק לי פרק אחד כדי להבין אכן שזה רדוד (ולא כמו שציפיתי, לאור כמה וכמה הפקות ישראליות מאד מוצלחות). מבחינתי הפרומואים הם חיזוק לדעתי… אמנם לא יבצעו את מטרתם ולא ייגרמו לי לצפות, אבל כיוון ששום דבר כבר לא יעשה את זה, התחושה שלי היתה שזה לפחות הולם את רוח הסדרה.<br><br>לגבי הפרסומת למודם הסלולרי… מודה שלא יצא לי לראות את הפתרון על גבי לוחות המודעות, כך שנותרתי עם החידה. והחידה נפתרה רק בצפייה בטלויזיה, כך שחשבתי שזה נחמד. אמנם לא היתה סיבה שהמסכים יהיו מחוברים ללפטופ של גיבור הפרסומת, ושברגע שהוא יתחבר לאינטרנט גם הם פתאום יצליחו להציג… אבל דווקא לקחתי את זה לכיוון החדשני של לוחות אישיים, כאלה שכל אחד רואה בהם מה שמתאים לו, והוא לא יכול לראות עד שלא יתחבר לרשת…<br><br>כאמור… לא חולקת, סתם הרגשתי אחרת :-).

  2. ביקורט 14 ביוני 2008
    הגב

    על קצות האצבעות אכן רדוד
    ואני צפיתי בערך בחצי פרק. רק שהפרומואים מצליחים להפוך את הסדרה לשטוחה לחלוטין, הם הרבה יותר גרועים מהסדרה עצמה.<br><br>יכול להיות שאם לא הייתי רואה את הפתרון בשלטי החוצות הפרסומת היתה נראית לי יותר. אבל כפי שכתבת, הפתרון שלהם לא ממש אמיתי ואין ום סיבה שחיבור המחשב שלו למודם הסלולארי ישפיע על הפרסומות.<br>ד"א, בשביל זה אנחנו צריכים את המודם? בשביל לצפות בפרסומות?

הגיבו