גם אני רוצה להיות יהודי

כמה שאני אוהב לייט-נייט. התוכניות האלה תמיד מרשות לעצמן להיות הזויות ופורצות דרך. דוגמא מעולה ללייט-נייט מצויין היתה התוכנית של  קיציס ופרידמן. מעבר ליכולת המדהימה שלהם ליצור פניני לשון מטורפים שהם לא פוליטיקלי קורקט, הם הצליחו לסחוף אחריהם מדינה שלמה ולהשאיר את בני הנוער דבוקים למסך הטלוויזיה גם בלילות. אמנם זה לא סקורסזה, אבל זה היה מעולה.

 

על הלייט-נייט של ליאור שליין כבר כתבתי ואני ממשיך לצפות בו באדיקות. אני מכיר את נדב שעושה היסטוריה, אני יודע איזה נשק הומני כבר בחנו, אפי רנטגן כבר לא מפתיע אותי ואני מחייך בכל פעם שאני שומע את השם גרייניקוס הגדול. יש רק יום אחד בשבוע שבו אני מפספס את ליאור שליין (בעצם רק את החלק השני של התוכנית שלו) – יום ראשון, 23:20, מי רוצה להיות יהודי.

 

את גיל קופטש הכרתי מכותרות העיתונות כאשר כל הארץ נזעקה מכך שקומיקאי נעצר על אחזקת מריחואנה (היום אם זה לא היה הנשיא זה לא היה מעניין אף אחד). לא חשבתי עליו טובות באותו זמן, הוא נראה לי אחד שמחפש כותרות ואדם לא טוב באופן כללי. אך עברו הרבה מים בירקון, גיל קופטש הוא כבר בוגר קריינות באסקייפ, בוגר פיני הגדול ומאחר ואני מוצא את עצמי צוחק מהבדיחות שלו, כנראה שסלחתי.

 

מי רוצה להיות יהודי היא תוכנית לייט-נייט חביבה. כמו כל תוכנית לייט-נייט היא לא לוקחת את עצמה ברצינות יתרה. הלהקה בתוכנית נקראת “הג`ויינט היהודי” , את הנקודות בדמות רבי-נחמן ואת הפסילות בדמות אחמדינג`אד מחלק קופטש ללא חוקים מוגדרים, המתמודדים הם סלבריטאים שבאו לעשות חלטורות (כמו בכל לייט-נייט) וגיל קופטש מציג את המתמודדים תוך כדי השחזת לשונו בחריזה משעשעת.

כל השאלות מתייחסות באופן זה או אחר למצוות או לסוגיות אחרות בדת היהודית. האורחים נדרשים לנחש (או לדעת) אילו מצוות הזויות הן אמיתיות ואילו לא. הם נדרשים לספר על ניסים שקרו להם או על חטאים שחטאו. והם נדרשים לשעשע.

 

קופטש הופך את דת משה וישראל לחטיף להמונים, מתבל אותה במעט סוכר ואתאיזם מוסווה, דוחף פנימה קורטוב של צניעות וסקס ומציג אותה לראווה לכל האינסומנים שנשארים ערים בשעה 23:20.

 

אסיים בקריאת “קופטש, תעשה לי אסקייפ” ואחלק לו נקודות – 8 בסולם הביקור”ט. אם ימשיך ככה ויפסיק להתרעם על כך שאין פרומואים לתוכנית הזאת, הוא לא יגיע רחוק, אבל יישאר במקומו ויהנה מכל רגע.