על "אף" חוסר ההגיון

מה אני דורש מפרסומת טובה?
1. חידוש – כשאני רואה פרסומת המציגה מוצר מוכר בצורה שלא הכרתי אני מתמוגג.
2. קריאייטיביות – אני רוצה שהפרסומת תהיה מעניינת, מרגשת ונוגעת. אני רוצה לראות ולחוש שיש יוצר אמיתי מאחורי אותן 30 שניות.
3. הגיון – שתי הסיבות שלמעלה יכולות להתקיים בפרסומת ועדיין היא לא תהיה טובה אם אני אסתכל עליה ואחשוב לעצמי – "בחיי איזה אדיוטים".
 
הפרסומת החדשה של דפי זהב נופלת דווקא בסעיף השלישי.
עלם חמד התאהב נואשות בבחורה בעלת אף משמעותי. אך אבוי כאשר עמדו הם להתנשק הפריע האף למהלך. מה עשה אותו עלם, חיפש בדפי זהב מנתח פלסטי ודאג להאריך לעצמו את האף לשם…. לשם מה?
אז נכון, יש סוף מפתיע שזה דבר שהרבה פרסומות מנסות ליצור ללא הצלחה. אבל הוא מפתיע בצורה לא נכונה.
 
פרסומת נוספת שנופלת בסעיף השלישי היא הפרסומת של קפה טורקי עלית. כל נושא ה Hot water – Small glass מאוד חביב ועובד מצויין עד לרגע שבו הקפטן חוזר למטוס ופונה אל הדיילת הישראלית (לוגו של אל-על, מבטא ישראלי) בבקשה "hot water". מדובר על קפטן ישראלי ודייל ישראלית, למה הוא צריך לפנות אליה באנגלית?
יש כאן רצון של המפרסמים לשמור על הסיסמה למרות שבמצב המופיע בפרסומת היא פשוט לא מתאימה.
 
על החידוש והקריאייטיביות שבפרסומות הנ"ל אין לערער (טוב, אולי יש לערער… קצת) אבל בלי הגיון הפרסומת פשוט נופלת. דפי זהב מקבלים 3 בסולם הביקור"ט וקפה טורקי עלית מקבלים 6.
 
נ.ב.
שתי הפרסומות הנ"ל הן לא היחידות שנופולות במבחן ההגיון. החלטתי לבקר דווקא אותן בגלל שהתרגלתי לראות מהחברות הנ"ל פרסומות חכמות יותר.

פוסטים קשורים

בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך

בפעם הראשונה בגודל של הראש שלך

שתי פרסומות שהתחילו להופיע על מסך הטלוויזיה לאחרונה תפסו את תשומת ליבי. הפרסומת של ג'וי והפרסומת של ספרינג טי. בשתי הפרסומות מנסים לעשות את אותו הדבר בדרכים שונות. בשתיהן מנסים המפרסמים לקשר בין המותג לחוויות גדולות מהחיים. ההבדל בסופו של דבר, הוא בצורה שבה מגשרים על הפער.

יותר מדי מרגש

יותר מדי מרגש

בפרסומת של סלקום למסלול המשפחה שלהם, מוצגת פגישה בין אם אתיופית ששלחה את ביתה התינוקת לארץ ונשארה מאחור, לבין ביתה שכבר התבגרה ועכשיו היא חיילת. זה נשמע כל כך זול ולא קשור למה שהתרחש באותו רגע על המרקע שהרגש הכי חזק שחשתי באותו רגע היה כעס. כעס על סלקום שמנסה לנצל סיפור כל כך אמיתי וחם לרווח כלכלי.

על פרסומות ושוביניזם

מדהים איך האח הגדול אוכל את זמן הטלוויזיה, בעיקר כשאין יותר מדי מה לראות. בכל רגע פנוי עוברים לערוץ 20 והבלוג שוקט על שמריו כי מה כבר יש לספר כאן שלא סיפרתי באח הקטן?לשמחתי הרבה יש פרסומות שמעלות לי את הסעיף ומחיות לי את הבלוג אפילו אם זה רק לפוסט אחד (בינתיים). ומה עם בעלך?אחת הפרסומות...

0 Comments

  1. ע ל ו מ ה 2 בפברואר 2007
    הגב

    הוצאת לי את המילים מהפה |כן|
    בקשר לאף 😉

  2. עכבר כחול מדבר 2 בפברואר 2007
    הגב

    בקשר לפרסומת עם האף –
    גם אני התפלאתי איך אף ארוך יעזור לו להתנשק איתה. אם היו מראים אנשים אחרים מסתכלים עליהם ומרכלים, ואת הבחורה נבוכה, ורק אחרי זה את הבחור הולך למנתח פלסטי ומאריך לעצמו את האף, זה היה הרבה יותר הגיוני.<br>בקשר לhot water… לא שמתי לב…<br><br>אני, אגב, לא דורש מפרסומות כלום. הן מטרד! אני לא רוצה אותן!<br>אתה עובד יותר מידי זמן בתפוז, אתה מתחיל לפתח רגשות חיבה לפרסומות!<br><br>והנה פרסומת שציפיתי שתכתוב עליה:<br>במקום דוגמנית דקיקה ובלונדינית, קיבלנו איש עירקי זקן, שמשכנע אותנו לאכול עוגיות: "זה… מאוד טעים!"<br>וואלה!

  3. ביקורט 2 בפברואר 2007
    הגב

    ואף על פי כן
    אף אחד לא מילא פיו מים (מה הקשר? לא יודע, סתם התלהבתי משיחת האפים והפיות).

  4. ביקורט 2 בפברואר 2007
    הגב

    יש לי רגשות חיבה לפרסומות
    עוד לפני תפוז. למדתי קופירייטינג ולפחות ע"פ תרצה גרנות אני קופירייטר מוסמך.<br><br>דווקא את הפרסומת שלך עבאדי חיבבתי. אני חושב שהיא יוצאת לגמרי מהמיינסטרים וקורצת לסגנון הפרסומות הישן. וחוץ מזה, אני חולה על עוגיות עבאדי, אז מי אני שאלכלך עליהן?

  5. עכבר כחול מדבר 2 בפברואר 2007
    הגב

    אני לא אוהב עוגיות שצריך
    לשבור בשבילן את השיניים…:S

הגיבו